תלמידים מרחבי המדינה בקריאה לנציגי הציבור: "תנו דוגמא אישית"

בני הנוער מחפשים תקווה, אבל בינתיים נדמה שהמערכת הפוליטית לא מציעה להם כזו. המלחמה על חוק זה או אחר פחות מעניינת אותם; הם רוצים מדינה שתעניק להם חינוך ושירותי רפואה טובים ושוויון הזדמנויות – אלא שבינתיים, הם אומרים בשיחה עם "ישראל היום", אף אחד לא "סופר" אותם.

בישראל חיים יותר משלושה מיליון ילדים ובני נוער, ומתוכם יותר מ־850 אלף חיים בעוני. כך לפי הדו"ח האחרון של המועצה לשלום הילד. בשנת 2021 נפתחו 14,596 תיקים פליליים בגין עבירות נגד קטינים בתוך המשפחה ומחוצה לה, ועלה היקף התיקים שנפתחו בגין עבירות מין. לא זאת בלבד, אלא שהקורונה הביאה לעלייה חדה במספר הילדים שאובחנו כסובלים מתסמונות דיכאון, חרדה, לחצים רגשיים והפרעות אכילה. גם שיעור הנשירה שלהם מבתי הספר עלה. 

אבל את הפוליטיקאים, לפחות מנקודת מבטם של בני הנוער, כל זה פשוט לא מעניין. "כחלק מאירוע יום ההולדת לכנסת, הגענו לצפות בישיבת מליאה. בכנות, התביישנו לראות את השיח. לא ככה נבחרי הציבור שלנו צריכים להתנהג", אומר רן שי, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית.

"זה היה סיום מר ליום מדהים שבו אנחנו - נציגים מכל הקהילות - קידמנו יחד את החינוך ואת הנוער, כי זה מה שחשוב. אנחנו מצפים מנבחרי הציבור להתעסק בנו, בעתיד המדינה, ודורשים מהם שיח מכבד".

במקום לעסוק בפוליטיקה קטנה, תחשבו על איזו מדינה אתם משאירים לנו - לקריאה הזו שמשמיע כאן רן שי, שותפים בני נוער רבים בני גילו. זה דברם.

הבטם טשומה, כיתה י"ב בי"ס ברנקו וייס, בית שמש

אני קוראת לכל הפוליטיקאים ולבכירים שיש להם יכולת השפעה: אנו, בני הנוער, מצפים שתעשו את עבודתכם בצורה מתורבתת, בלי לתת ללכלוך ולזוהמה שמסביבנו להרוס לנו את העתיד.

אין לי הבנה רבה בפוליטיקה, וחשוב לי לומר מה שהרבה נערים ונערות בגילי רוצים להגיד - חשבו בהיגיון ועשו כמיטב יכולתכם למעננו, למען ילדיכם, כדי שתהיה לנו מדינה שאפשר לחיות בה בנחת ובשלום, וכדי שנוכל להיות מאוחדים וחזקים מול כל מה שיעמוד בפנינו.

השיח בעת האחרונה הופך קיצוני ואלים, דבר שלא מאפיין אותנו כחברה. אני מבינה שלעיתים קשה לשמור על שיח מכבד ובוגר, אבל אני באמת מאמינה שאפשר לפתור כל דבר בשיח נעים. לפעמים התמימות היא מה שחסר לנו כדי לפתור כל דבר בצורה טובה.

בין שזה באלימות בכבישים וברחובות, ובין שזה בהפגנות פוליטיות, זכרו שמאחורי כל אדם יש משפחה שלמה. תלמדו להתייחס זה לזה שווה בשווה, בלי הבדל של גזע, דת, מין ועדה. יש לנו מטרה משותפת, ולכן אל תחשבו רק על עצמכם או על מעמדכם - תחשבו על העתיד שלנו, הילדים שבסך הכל רוצים לחיות בשקט.

אייל אידלשטיין, כיתה י', כפר הנוער מאיר שפיה

אנחנו בעיצומה של תקופה מפחידה וסוערת, ואני מרגיש שאנחנו, כעם, גורמים לזה. נלחמים בינינו כל הזמן, ונסערים בגלל מה שאנחנו רואים בחדשות או קוראים ברשת. אני, באופן אישי, גם הייתי אחד מאלה שנלכדו לסערה הזאת, אבל הבנתי שזה רק פוגע בי ולא מוביל לשום מקום.

אני רוצה שכל מי שלכוד באותו מעגל מצער יקדיש רגע ויחשוב: האם הוא רוצה את כל התסכול והזעם האלה, או האם הוא מעדיף להסתכל לחברי עמו במציאות ולנסות להבין איך מתקדמים יחד לעתיד טוב יותר?

לא נוכל להיות מדינה חזקה וטובה אם אנחנו מפולגים כל כך. אנחנו חייבים לנסות להבין את האחר כדי שנוכל לבנות יחד עתיד טוב יותר. חברי הכנסת, הפסיקו כל הזמן לתקוף את הצד האחר! ככה לא מנהלים ממשלה וככה לא מנהלים מדינה. אנחנו באחת הסיטואציות הכי מתוחות בהיסטוריה, ואתם עסוקים בריבים.

גנא סרסור, כיתה ז', בי"ס דרכא בכפר קאסם

אני קוראת לשני העולמות הפוליטיים להפסיק את השיח האלים והמפלג. אמנם יש כאן שתי תרבויות שונות, אך בסוף הן מתחברות לתוך משוואה אחת שאמורה להשתלב. גם אצלנו בבית הספר יש ריבוי דעות, ואני מאמינה שזה מביא תועלת. יש למצוא את המקומות הנכונים שמחברים אותנו כבני אנוש בעלי דעות שונות.

אנחנו צריכים לחיות יחדיו במדינה, וחייבים למצוא דרך שיכולה לתת מענה שווה לכולם, דרך שתהיה מגשרת ותעניק מענה בשעת חשיכה, שתעלה על כל פילוג באשר הוא. אנו חייבים להמשיך להוביל, לקבל את השיח האחר ולא להיגרר לתוך שיח אלים, כי בסופו של דבר הוא הופך אותנו מבני אדם לבני ערובה - כלומר, מוביל למקומות שליליים ומסוכנים לנו ולילדינו בעתיד.

אני קוראת לכל מי שעוסק בפוליטיקה לחזור לשיח ערכי ולשמש לנו דוגמה של אחדות וקבלת השונה, לא של פילוג. גם בבית הספר, כשיש חילוקי דעות, אנו לומדים בכל יום שאנחנו מחויבים ליצור שיח מכבד וערכי, שיח שיוסיף לנו, שיעורר דיונים מהותיים ואמיתיים, שיעזור לנו לפתור כל סוגיה ולגבש את הדעה שלנו מול הדעה של האחר - בלי לפגוע בו.

שאול ריגר, כיתה י"ב, ישיבת שערי רחמים בירושלים

כנער מתבגר שגר במדינת ישראל אני חושש. אני חושש ממה שיכול לקרות לנו, והאמת כבר קורה. כאומה ששרדה משברים קשים, תמיד אנחנו נופלים בינינו לאורך ההיסטוריה היהודית. אנחנו מאוחדים כשאויבינו באים להילחם בנו, אבל כשקם משבר בתוכנו - אנחנו מתפוררים לפלגים ולא מתאחדים.

בישיבה מלמדים אותנו שלא משנה מי אתה ומאיפה הגעת - אתה שווה בין שווים, אין אחד שהוא מעל כולם או טוב יותר מהאחר. במצבים קשים אנו נמדדים ביכולת שלנו לקום, לפעול ולהסתכל קדימה לעבר עתיד טוב יותר, וככה גם החברה הישראלית צריכה לעשות היום.

כאחד שמשחק פוטבול, שנחשב משחק אגרסיבי ופיזי מאוד, למדתי שהקבוצה יכולה להיות חזקה כמו החוליה הכי חלשה שלה.

ככה גם פה במדינת ישראל. אם נהיה חלשים ובעלי ביקורת זה כלפי זה, לא נתקדם, אבל אם "נרים" האחד את האחר כציבור, כעם וכאומה - ממקבלי ההחלטות ועד לאחרון האזרחים - נוכל להגיד יחדיו: אנחנו פה למרות המחלוקות בינינו, כי אנחנו רוצים מדינה טובה לנו ולילדים שלנו. אנחנו צריכים לשים את המחלוקת בצד ולהתקדם.

איתיאל עפרוני, כיתה ט', אולפנית אמית ישורון בפתח תקווה

לי, לחברות ולחברים שלי, לדור העתיד, חשוב שמדינת ישראל תהיה מקום שבטוח לגדול, להתפתח וללמוד בו. מקום שבו מקבלים את האחר, מקום שבו אפשר לחיות בשלום.

בעיניי, מה שמיוחד בעם שלנו הוא ריבוי הדעות והצבעים השונים. האחדות אינה מוחקת את צבעי המיוחדות אלא להפך.

נכון, העבודה בכנסת זו עבודה שבמסגרתה קשה לשמוע, להקשיב ולראות האחד את האחר.

אבל זה תלוי בכם, חברי הכנסת, איך תשאירו לנו את המדינה: אם תשאירו אותה מפוצלת למחנאות ומלאת שנאה - או מדינה מאוחדת וחזקה.

שיח השנאה ברחובות, ברשתות ובכלי התקשורת שובר שיאים בימים אלה. אנחנו מבקשים מכם למצוא דרך להגיע לדיאלוג. לא לפלג את העם. למצוא דרך שבה משוחחים בכבוד עם מי שדיעותיו שונות משלי. 

אל תשכחו שהעתיד שלנו נמצא בידיים שלכם. תנו לנו דוגמה אישית איך מנהלים דיאלוג מורכב ועמוק בדרך מכבדת. אנחנו מבקשים שתמצאו דרך לתת לנו את ההזדמנות לגדול לתוך מדינה טובה יותר.

עתידנו תלוי בכם.

ליאל אלחיאני, כיתה י', אורט אמירים בבית שאן

נבחרות ונבחרי ציבור יקרים, בתור תלמיד במדינת ישראל אני מבקש מכם לשמור על שיח מכבד. מאות אלפי תלמידים במדינה חשופים מאוד לוויכוחים פוליטיים דרך תוכניות הטלוויזיה והרשתות החברתיות. אולי תתפלאו לשמוע, אבל חלקנו רואים בפוליטיקאים מסוימים מודל לחיקוי.

כשאנחנו רואים אנשים מכובדים, שאנחנו שואבים מהם השראה רבה ולמעשה מייצגים רשמית את כולנו, מדברים בצורה עניינית, אנו יכולים ליישם זאת גם בחיינו, בהתנהגות עם המשפחה והחברים ובמרחב הציבורי. בבחירות האחרונות, לדוגמה, נחשפתי ללא מעט ויכוחים בין פוליטיקאים שהגיעו למצבים לא נעימים. דברים אלו גררו שיח לא נעים ולא מכבד בבית הספר וברשת על הנושא ובכלל, ולתחושתי זה גרם לאנשים לכבד פחות אחרים שמדברים, וקושי להביע דעות באופן מכבד ונעים.

מאז, אני חושב פעמיים אם לפתוח בשיחה על כל מיני נושאים, ואני מביע פחות את דעתי. אנא שימרו על שפה מכבדת ועל כבוד הדדי. גם אם יש ויכוחים, הראו לאזרחים שתוכלו לפתור הכל בדרכי נועם, וכך נהפוך את המדינה שלנו למקום מקבל יותר ועם פחות שנאה.