מחקר חדש: להפוך את הערבית לשפה שנייה

יש לחייב כל תלמיד ישראלי ללמוד את השפה הערבית כמקצוע חובה החל מביה"ס היסודי, כך קובע מחקר חדש, ראשון מסוגו, שהוצג אמש בכנס של המכללה האקדמית בית ברל ונערך ביוזמת מכון ון ליר, עמותת סיכוי ומרכז דיראסאת במימון האיחוד האירופי.

המחקר, אותו ערך פרופ' מוחמד אמארה, בדק, באמצעות סקר עמדות של 568 סטודנטים ואנשי סגל ערבים ויהודים בארבע אוניברסיטאות המחקר הנבחרות בישראל (חיפה, העברית, תל אביב ובן גוריון בנגב), את היחס למקומה ומעמדה של השפה הערבית בישראל בכלל ובאקדמיה בפרט. בנוסף, המחקר בחן את מצב הוראת השפה הערבית במחלקות ללימוד השפה הערבית בארבע האוניברסיטאות ובאתרי אינטרנט במוסדות ההשכלה הגבוהה.

על פי ממצאי המחקר, המרחב האקדמי בישראל, למרות הימצאותו של אחוז ניכר של סטודנטים ערבים באוניברסיטאות השונות, מפלה לרעה את השפה הערבית ותרבותה ומתייחס אליה כשפה "פרטית", ולא כשפת המרחב הציבורי.

מסקנה בולטת של המחקר, היא שעל מנת לחולל שינוי בתפיסה של השפה הערבית במרחב הציבורי, יש להפוך אותה לשפה שנייה ליהודים, כמו שהעברית היא שפה שנייה לערבים כיום, ולחייב כל תלמיד ללמוד ערבית מהיסודי עד לכיתה י"ב. למעשה הוא מציע לבטל את אפשרות הבחירה בין הערבית לצרפתית שקיימת לתלמידים כיום.

במוסדות האקדמים, מציע המחקר לתת נוכחות לערבית במקומות שנותנים שירות לסטודנטים הערבים, בטפסים ובאתרי האינטרנט של המוסדות להשכלה גבוהה ושל הספריות שלהם. בלוחות השנה האקדמיים יש לציין בבירור את המועדים התרבותיים והלאומיים של הערבים ולעשות את ימי החג של הערבים (מוסלמים, נוצרים ודרוזים) ימי שבתון.

"אף על פי שהשפה הערבית הינה שפה רשמית, בפועל היא שולית כמעט בכל התחומים והינה שפה נחותה יותר מן השפה הערבית ובהרבה מן המקרים מן האנגלית שאינה שפה רשמית", קובע המחקר. "המרחב האקדמי מתנהל ברובו בשפה העברית, אינו נתפס כמרחב אקדמי משותף לערבים וליהודים אלא נתפס כשייך לקבוצה אחת בלבד. בכל הנוגע לקידום השפה הערבית, האקדמיה לא מחוללת שינוי, היא אפילו מפגרת אחרי מרחבים אחרים".