השכר הזעום וההכשרה הלקויה: המורים נלחמים על המחר

הם נמצאים כיום בדיוק על התפר שבין סיום לימודי ההוראה לבין תחילת עבודתם כמורים. רבים מהסטודנטים להוראה מרגישים שמתייחסים אליהם כאל כוח עבודה חינמי ושהם נדרשים בעיקר למלא את החוסר במורים, ולעיתים אף זוכים לכתף צוננת מצד המורים הוותיקים. הם הגיעו לתחום מתוך אידיאולוגיה, הם מחכים ששכר המורים יעלה, ויש להם גם ביקורת על המכללות להכשרת מורים.

"אם חסרים מורים אז מכניסים אותנו לכיתה להיות 'בייביסיטר' לתלמידים. זה מתסכל מאוד", מספרת ענת גלפמן, בת 26, יו"ר אגודת הסטודנטיות והסטודנטים במכללה לחינוך בית ברל. "כבר מהשנה הראשונה או השנייה ללימודי ההוראה אנחנו נכנסים לבית ספר לצורך התנסויות והכשרה מעשית. סטודנטים מרגישים שמבזבזים את זמן ההכשרה שלהם כדי להחליף מורים חסרים, במקום להיות בעצמם צמודים למורה מלווה וללמוד את השטח". צידו השני של אותו מטבע טומן בחובו הזדמנויות. לדבריה, "יש סטודנטים שדרך החוסר מתברגים אל תוך המערכת כמורים וכמחנכים כבר בשנה ג'".

קל מאוד לזלזל בתלוש שלנו

אל המאבק על שכר עובדי ההוראה בין הסתדרות המורים למשרד האוצר נושאים עיניים לא רק הגננות והמורים אלא גם הסטודנטים להוראה. אלו הם המחנכים והמורים המקצועיים של העתיד הקרוב. ממש עוד מעט הם ייכנסו לכיתות העמוסות, לבדם, מורים במשרה מלאה. הם יצטרכו להתמודד עם תחלואות מערכת החינוך. רגע לפני, כינסנו שלושה סטודנטים להוראה כדי לשמוע את שעל ליבם: ענת גלפמן, בת 26, בוגרת תואר ראשון בקידום נוער וחינוך מיוחד רב־גילי וסטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי; אליק פלדבלום, בן 31, סטודנט שנה ג' במכללת לוינסקי לחינוך במסלול התמחות המשלב חינוך מיוחד רב־גילי והוראת מדעי הטבע; בר ידיד, בת 25, סטודנטית בסמינר הקיבוצים שנה ג', לומדת היסטוריה וספרות במסלול העל־יסודי.

לדברי גלפמן, "סטודנטים להוראה 'נזרקים' לכיתות בגלל מחסור במורים. מצד אחד המורים, שנמצאים כבר שנים במערכת, נשחקים בגלל מעמד המורה, גודל הכיתה והיחס שאותו הם מקבלים מההורים. מצד שני, המשכורות נמוכות ולא מפתות ולכן צעירים עוזבים את המערכת או אפילו לא מגיעים בכלל ללמוד את מקצוע ההוראה למרות שהם רוצים ואוהבים את התחום. במשך שנים מנצלים את אנשי החינוך - במערכת החינוך, בחינוך הבלתי פורמלי, בעבודה עם נוער בסיכון: בגלל שאנשים באים מכל הלב, קל מאוד לזלזל בתלוש השכר שלהם".

מעדיפים להיות מלצרים

בר ידיד היא עדיין סטודנטית, אבל תתחיל ללמד בספטמבר הקרוב במשרה מלאה בתיכון, ויש לה בטן מלאה על משרד החינוך: "הגעתי מתוכנית רג"ב (תוכנית מצטיינים - נ"ד), וברגע האמת, כשהייתי צריכה עזרה כדי להתקבל למערכת, הערימו עלי המון ביורוקרטיה. סיימתי את רוב התואר, אבל אני נחשבת למורה ללא הסמכה. משמעות הדבר היא שהשכר שלי יהיה אפילו נמוך יותר משל מורה בהתמחות. אני גרה בגבעתיים ומשלמת שכר דירה, כל בוקר אני הולכת לעבוד במשרד מלאה, חמישה ימים בשבוע, ואשתכר פחות מ־6,000 ש' בחודש. אני מתוסכלת ואני לא רוצה לאכול את החסכונות שלי. זה נובע משכר מורים נמוך ומביורוקרטיה וחוסר יכולת של המערכת לחשוב מחוץ לקופסה. לומדים איתי הרבה אנשים מוכשרים שבמקום שיקבלו כיתה ויתחילו ללמד כבר השנה הם מעדיפים להיות מלצרים כי שם ירוויחו יותר".

מגיעים לא מוכנים

אליק פלדבלום, שמשמש בזמן הלימודים כסייע שילוב של תלמידים, חושב שהמקצוע מושך אליו גם את מי שלא צריך: "אני מרגיש שיש הרבה אנשים במערכת, בלימודים ובמכללות לחינוך, שאינם מתאימים להיות מורים אלא מגיעים לתחום מתוך נוחות של שעות עבודה וימי חופשה. מבחינת הלימודים, מכריחים אותנו ללמוד בהכשרתנו קורסים מיותרים שאפשר לוותר עליהם. מוטל עלינו הרבה מאוד עומס שלא תמיד הוא נחוץ ולא תמיד הכרחי. נכון, לא באנו לנפוש בקייטנה, אבל מצד שני אני לא רואה הרבה קשר בין חלק מהתכנים שאנו לומדים או המטלות שאנחנו מגישים לבין עבודת ההוראה בשטח. לפעמים זה מרגיש קצת מנותק".

הדברים של אליק אינם נאמרים בחלל ריק. סקר שערך משרד מבקר המדינה אשתקד בקרב 1,500 מנהלים ומנהלות ופורסם בדו"ח מבקר המדינה הראה כי יותר ממחצית המנהלים (55%) מאוכזבים מסל הכלים הפדגוגיים שאיתו מגיעים המורים החדשים מהמכללות להוראה. לדעת רוב המנהלים, המורים החדשים מגיעים עם הכשרה שאיננה מספקת ובפועל מונעת מאותם מורים חדשים להנהיג את התלמידים, לנהל את הכיתה או לפתור בעיות.

"אני בן אדם של מסגרות ומחויבות וזה לא מפחיד אותי", אומרת בר ידיד. "אני הולכת להיות מחנכת של כיתה ז', גיל שיכול להיות קשוח. אני מעט חוששת מהאינטראקציה שתהיה לי עם הילדים, האם אתקל במקרים של חוסר כבוד? איך והיכן לשים להם גבולות? מה יותר משפיע עליהם ומה מניע אותם - האם חיזוקים חיוביים או דווקא חשש מעונש או מהשעיות?".

רואים בנו שמרטפים בלבד

לדברי אליק פלדבלום, "התלמידים הם תוצר של החברה הישראלית - איך שהחברה נראית זה מה שנקבל בבתי הספר. בחברה יש היום אלימות כלפי צוותים רפואיים, נהגי אוטובוס וצוותים חינוכיים. הילדים חשופים לעולם הזה ולזלזול שיש כלפי אנשי חינוך ומורים. במובן מסוים, הרבה הורים רואים אותנו כשמרטפים בלבד, ופה מתחילה הבעיה. בעבר מעמד המורה היה נחשב יותר, וגם בהרבה מדינות המקצוע נחשב מכובד יותר, זה עניין של חברה ושל תרבות".

חלק מהמורים הוותיקים לא תמיד נוהגים יפה בסטודנטים, לא מעט מהם מפנים כתף קרה אל אותם מורים טריים שהם אמורים בכלל להכשיר. לדברי ענת, "יש לי חברים סטודנטים שמספרים שהמורים הוותיקים מאוד קשים איתם ולא מתייחסים למערכי השיעור שלהם, וחבל - כי זה בא על חשבון הידע העתידי שלנו".