זעקת המורים: משרד החינוך מנותק מהשטח וכולנו משלמים את המחיר

"חלק מהסיפור זה לשחרר סמכויות. זה פשוט לפרק את הריכוזיות. צריך להוריד כלפי מטה": אם אתם שואלים את עצמכם מי אמר את הדברים האלה, מדובר בשרת החינוך בכבודה ובעצמה. והיא לא לבד. נראה שיש קונצנזוס רחב בקרב אנשי המקצוע, באקדמיה, בחינוך ובוועדות מקצועיות באשר לריכוזיות היתר של משרד החינוך. ריכוזיות זו באה לידי ביטוי במנגנון הפקידותי העצום והמנופח של המשרד. שהרי אם, בדומה למרבית המדינות המפותחות, ההחלטות היו מתקבלות כמה שיותר קרוב לשטח, היכן שמתרחשת עבודת החינוך וההוראה, לגיטימציית הקיום של התצורה הנוכחית של המשרד היתה נעלמת.

ההיגיון של הצורך בקבלת ההחלטות קרוב לשטח, כלומר על ידי המנהלים והמורים, הוא פשוט. משרד החינוך, על כל חלקיו, לא יכול לקבל החלטות בצורה מקצועית ואיכותית בנוגע למיליוני תלמידים ויותר מ־200 אלף מורים. כלומר, הוא יכול, אבל הניסיון הזה מוביל לכישלון. עשרות מנהלים שונים, אגפים, מחוזות, מקצועות ומדריכים. כולם עסוקים בלקבוע מהו החינוך הראוי וכיצד נכון שהוא יתנהל.

כל ניסיון לאוטונומיה נגדע באיבו ונקבר תחת הררי ביורוקרטיה, תקציבים נשפכים לכל עבר בניסיון לייצר האחדה בשם סיסמאות שוויון וצדק. בתי ספר פרטיים הם אסון, ותחרות היא מילה גסה. המצב כל כך קשה, שכדי לעמעם את הכישלון במדדים הבינלאומיים משרד החינוך קובע לעצמו מדדי הצלחה בדמות אחוזי בגרות, פועל ככל יכולתו על מנת להקל על התלמידים לקבל תעודת בגרות תוך זריית חול בעיניים של כולם, ולאחר מכן טופח לעצמו על השכם.

בימים אלו מתקיימים (או לפחות היינו רוצים שיתקיימו) דיונים משמעותיים בנוגע להסכם השכר. משרד החינוך, כמעסיק של המורים, אולי משתתף ברמה מסוימת בדיונים, אך מהשטח, בכל הנוגע להסכם השכר, הוא נעדר לחלוטין. מעסיק רציני דואג לשכר ולתנאי העבודה של עובדיו. בעולם מתוקן משרד החינוך היה מנצל את שלל מפקחיו ותקציבו כדי לבחון את השטח לעומק, לדבר עם המורים, לסקר את הבעיות ואת הקשיים ולצאת עם תוכנית שלמה ומסודרת בנוגע להעסקה המיטבית של עובדיו. הוא לא עשה זאת. אין זה משנה אם חשש מאימת ארגוני המורים או החליט שאין זה מתפקידו - העובדה שהוא לא ממלא את תפקידו כמעסיק מעידה בעוצמה על כך שבאמת לא זה צריך להיות תפקידו.

לסיום - אי אפשר שלא להתייחס, חצי בהומור וחצי בעצב, לסכומי הכיבוד המשמעותיים שעובדי משרד החינוך נהנים מהם בזמן שהמורים, בשטח, נאלצים לשלם בעצמם על קפה.

הכותב הוא מורה, יזם חברתי ומייסד קבוצת "מורים מובילים שינוי".