מרדף מודיעיני ומבצעי בשידור חי, בלב תל אביב, בכמה זירות במקביל, כשאזרחים מצוידים במצלמות הטלפונים הניידים - הוא אירוע ייחודי ומורכב. בטח ובטח כשמדובר באזור צפוף מאוד והומה אדם, כשברקע מחבל חמוש מסתובב חופשי.
בתוך הכאוס הזה, ניסו כלי התקשורת השונים ככל שביכולתם להעביר לציבור ידיעות מהימנות.
מיטב היחידות המיוחדות של הצבא, שנחשבות ליעדי הסתרה של הצבא, הוזרמו ללב העיר. באין מפריע, שידרו הערוצים בזמן אמת את צעידתם ברחובות בתנועה מבצעית, ואגב כך חשפו את פניהם של חלקם, את כלי הנשק שנשאו ואת האמצעים המיוחדים שבהם היו מצוידים. גורמים באותן יחידות הגדירו זאת בדיעבד כ"מחדל חמור" ו"חשיפה מופקרת", ובהמשך נשמעה גם ביקורת ציבורית חריפה.
המרדף שהפך לריאליטי
למחרת הפיגוע, פרסמו דוברי הצבא, המשטרה והשב"כ מכתב חריף נגד כלי התקשורת, שבו טענו, בין היתר, כי "חלק מהערוצים הפכו את המרדף לתוכנית ריאליטי של ממש, ללא צנזורה או ביקורת עצמית", תוך שהם "חושפים פניהם של לוחמים ביחידות מיוחדות, שיטות פעולה, אמצעי לחימה וציוד".
אין ספק כי בעקבות האירוע החריג, כלי התקשורת מחויבים בבדק בית רציני ובהפקת לקחים לקראת אירועים דומים בעתיד (שנקווה שלא יקרו). גם גופי הביטחון צריכים לעשות בדק בית עצמי ולבצע תחקירים מעמיקים בנוגע להתנהלותם באירוע.
הלקח הראשון שהגופים צריכים להסיק הוא הצורך להתייצב בזמן אמת מול המצלמות ולתת מידע אמין לשם הרגעת האזרחים. שנית, המשטרה צריכה היתה לסגור את הזירה ולסמן לעיתונאים גבולות גזרה.
שלישית, נכון היה שבאירוע בפרופיל תקשורתי כה גבוה, בשידור חי בתל אביב, יישלחו לשטח מש"קי וקציני דוברות וביטחון מידע, שילוו את הכוחות וינסו להגן על מה שמוגדר כסוד.
ודבר אחרון - נציגי הצנזורה הצבאית מלווים גם את השידורים החיים, ולפי הדברים ב"אולפן שישי", הם נכחו באולפנים במהלך השידור מבלי לפסול דבר. לו היתה הצנזורה מבקשת מהתקשורת שלא לשדר דבר בשל החשש לפגיעה בביטחון המדינה, אין ספק שהתקשורת היתה נענית לה מייד. אף אחד מהגופים האמונים על שמירת הסוד לא ניסה למנוע זאת ממנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו