חשש בישראל מאיום נוסף מצפון: כך משתלטת איראן על הגולן הסורי

עם תום מלחמת האזרחים בסוריה, בצה"ל מזהים איום חדש שמביאים עימם השינוי הדמוגרפי והגידול הניכר באוכלוסיית השיעים והעלאווים בסוריה. כשהמצוקה האזרחית גואה, החשש הוא שאיראן וחיזבאללה ינצלו את המצב כדי לגייס תומכים ופעילים מקרב בני העדה השיעית, בדומה למה שעשו בלבנון.

בזכות ניצחונו במלחמת האזרחים שנמשכה כמעט עשור, נדמה כיהנשיא הסורי אסדמנסה להחזיר את עצמאותה המלאה של מדינתו.

בשנה וחצי האחרונות נדמה כי אסד "נולד מחדש". הוא שולט על קצת יותר מ־60% מהשטח המקורי שהיה בשליטתו לפני 2011, כששארית השטח מתחלק בין הטורקים, הכורדים (בתמיכת ארה"ב) והמורדים שנותרו עם מעוז משמעותי אחד באידליב.

מלבד השינוי הטריטוריאלי, המלחמה הביאה עימה גם שינוי ניכר בהרכב הדמוגרפי בסוריה של אסד. אם בשנת 2011, ערב מלחמת האזרחים, מנתה אוכלוסיית סוריה כ־21.3 מיליון תושבים, 59% מהם סונים, 11% עלאווים ורק 4% שיעים, הרי כיום מונה אוכלוסיית סוריה בשטח שבשליטת אסד כ־10 מיליון אזרחים בלבד, כאשר השיעים מהווים 10% מהאוכלוסייה והעלאווים כ־30%.

כלומר, אם לפני עשור השיעים והעלאווים היוו כ־15% מאוכלוסיית סוריה, הרי כיום הם מהווים כבר כ־40% מהאוכלוסייה בסוריה של אסד, והצפי הוא שהשיעור היחסי שלהם יגדל.

המצוקה מחריפה

לא מעט מאותם שיעים אזרחי סוריה של אסד מתרכזים דווקא בדרום סוריה, קרי, ברמת הגולן הסורית, הגובלת עם ישראל. כך, בכפרים קרפא וסידה־זינב קיימת קהילה גדולה מאוד של שיעים, המונה אלפי תושבים.

בכפר סעסע יש קהילה שיעית בינונית המונה בין עשרות למאות תושבים, ובכ־8 כפרים נוספים בגזרה קיימת קהילה שיעית קטנה יותר, של בין בודדים לעשרות שיעים. נכון לעת הזו, עדיין מוקדם לדבר על "שיעיזציה" של סוריה או של רמת הגולן, אבל זו בהחלט המגמה.

במקביל, עם תום המלחמה, המצוקה האזרחית באזור הולכת ומחריפה, הצעירים מהגרים מחוץ לסוריה, והעוני גדול מאוד. רק כדי לסבר את האוזן - תושבי האזור בקושי שרדו את החורף הקר, ובשלב מסוים הוכרז כי מי שימשיך לגזום עצים לטובת חימום - יידון למוות.

ניסיון העבר מלמד כי גורמי טרור אינטרסנטיים יודעים לנצל מצוקות אזרחיות מסוג זה באמצעות אגודות צדקה שונות, סיוע במזון ואמצעי חימום, שמביאים להתנחלות בלבבות. זה מה שקרה עם חיזבאללה בלבנון ועם חמאס בעזה.

מי שבאופן לא מפתיע מנסה לנצל את המצב בסוריה היא איראן - שמנסה להיכנס לוואקום, לאו דווקא על דעתו ובהסכמתו של נשיא סוריה אסד, שבחר במוסקבה על פני טהרן.

האוכלוסייה השיעית מהווה פוטנציאל גיוס משמעותי לגורמי הטרור בראשות איראן, ועל פי ההערכות בישראל, כבר כעת יש כמה מאות בודדות שגויסו על ידי חיזבאללה או איראן ושלוחותיה.

לא בטוח שבכירי מערכת הביטחון הישראלית מודעים מספיק למגמה הדמוגרפית, שעלולה להפוך למשמעותית יותר ככל שיחלוף הזמן, ולהפוך לבעיה ביטחונית שתאיים על צפון מדינת ישראל. אם אכן יתממש תרחיש האימים, הרי צפון מדינת ישראל יכותר עם חיזבאללה בגבול לבנון והשיעים שבגבול סוריה.

בפועל, הודות לפעולות משמעותיות של צה"ל במסגרת המערכה שבין המלחמות (המב"מ), איראן מתקשה מאוד בהתבססות צבאית בסוריה, והתארגנויות טרור מסוכלות מהאוויר או מהיבשה.

בשטח הסמוך לגבול, מובילה את המערכה אוגדה 210 בפיקודו של תא"ל רומן גופמן, באמצעות פשיטות לשטח סוריה וירי מנגד לעבר תשתיות טרור ועמדות של הצבא הסורי, המפרות את הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה מ־1974.

במסגרת זו גם כוחות יבשה שאינם נחשבים כוחות "מיוחדים", כמו כוחות חי"ר ושריון, מבצעים פעולות חוצות גדר או ירי מנגד. על הפעולות מפקדים בדרך כלל מפקדי מחלקות שמקבלים אחריות על המשימה, ובכך בעצם מושגת מטרה נוספת שהיא חיזוק הפיקוד הזוטר בצה"ל.

במהלך השנה האחרונה בוצעו בגזרה מספר פשיטות וכמה עשרות מארבים, שבמסגרתם נתפסו כ־15 סורים שחצו את הגבול, חלקם לא תמימים.

פרט לפעולות הצבאיות, אם צמרת מערכת הביטחון תבין כי אכן מדובר באיום משמעותי, סביר להניח שניתן יהיה לבצע פעולות נוספות ברמה האסטרטגית כדי להתמודד עם האיום החדש, בין היתר תוך ניצול העובדה שאסד עצמו לא מרוצה מהנוכחות האיראנית בשטחו.