"דעות הפוכות לא מונעות מאיתנו לאהוב": המכתב שכתב הדר גולדין לפני נפילתו

שנה לאחר השבתו של הדר גולדין ז"ל לישראל, מתפרסם היום (שני) מכתב אישי שכתב למפקדו חודשים ספורים לפני שנפל בקרב ונחטף בידי חמאס. במכתב תיאר גולדין את ההתמודדויות שלו כמפקד, את הדאגה לחייליו ואת תפיסת השליחות שהנחתה אותו. בין היתר סיפר על הקשר הקרוב עם מפקד ששירת לצדו, למרות חילוקי דעות פוליטיים עמוקים: "זה מה שיפה בצבא, שאתה נפגש עם אנשים בלי המחיצות".

את המכתב כתב גולדין לבקשת מפקדו דאז, אל"ם (במיל') עידו אסרף, שביקש מהקצינים תחת פיקודו לשתף אותו בדילמות ובאתגרים שעמם התמודדו. גולדין בחר לספר על שניים מחייליו: האחד, עולה מאתיופיה שנאלץ להתמודד עם מצוקה כלכלית קשה במשפחתו; השני, לוחם מוכשר שביקש לעזוב את המסלול הקרבי משום שלא מצא בו תחושת שליחות.

"המשימה העיקרית שמעסיקה אותי בימים אלו הם שני סיפורים על חיילים וההתמודדות איתם, סיפורים שאני לומד המון מהם", כתב גולדין. התיאורים האישיים חושפים את האופן שבו התמודד עם הקשיים של פקודיו, ואת המאמצים שעשה כדי לסייע להם גם מחוץ למסגרת הצבאית.

בין הדאגה למשפחה לשליחות הצבאית

החייל הראשון שעליו כתב היה עולה מאתיופיה, שהגיע לישראל כשנתיים וחצי קודם לכן. "חייל מדהים, שכל מי שבא אתו במגע מתאהב בו", תיאר גולדין. לדבריו, לאחר שלמד עברית במשך חודשיים, עבד החייל עד לגיוסו במטבחים ובמלונות. יחד עם אחיו הצליח לחסוך מאה אלף שקלים כדי לסייע להוריו לרכוש דירה ולעזוב את מרכז הקליטה שבו התגוררה המשפחה. "בקיצור, מוסר עבודה שאני מקווה שאגיע לחצי ממנו", כתב.

גולדין ביקר את החייל במרכז הקליטה ונחשף לתנאים הקשים שבהם חיה משפחתו. הוא תיאר דירה צפופה שבה התגוררו בני משפחה רבים, עם מקרר מקולקל ומחסור בציוד בסיסי. בעקבות הביקור הצליח לארגן עבורם מקרר, תנור, מיקרוגל, קומקום, מיחם ושידה, לקראת המעבר לדירתם החדשה.

אלא שהקשיים הכלכליים לא הסתיימו. החובות שאליהם נקלעה המשפחה הביאו את החייל לשקול מעבר לשירות יומי, כדי שיוכל לעבוד ולמנוע מאחיו, תלמיד כיתה י"א, להפסיק את לימודיו. "כמה שהוא חלם ורצה להיות בסיירת, הוא לא ייתן לאחיו לא לקבל בגרות כמוהו", הסביר גולדין. במועד כתיבת המכתב הצליח לייצב את המצב באמצעות סיוע מגורמי הת"ש ותרומה שגויסה עבור המשפחה.

שליחות, חברות ומה שביניהן

החייל השני הציב בפני גולדין אתגר מסוג אחר. הוא היה לוחם טוב, אך הודיע שאינו רוצה להמשיך בשירות קרבי. "לא מתחבר לשליחות, לא מתחבר לרימונים ונשקים וכל הראבאק", כתב גולדין על דבריו. החייל הסביר שראה בטירונות אתגר מהנה, אך הבין שהשירות דורש ממנו הרבה יותר ממאמץ גופני. משפחתו ובת זוגו לא עודדו אותו להישאר לוחם, והוא העדיף להשקיע בעתידו האזרחי. "הבעיה - שהוא חייל טוב", כתב גולדין.

גולדין לקח אותו לשיחה אישית וניסה להסביר לו מהי שליחות בעיניו. "שליחות זה לא לנפנף בדגל ולשיר את ההמנון, אלא לעמוד בשני טורים בדרך לעזה, כשנופלים קסאמים על משפחות של חברים שלך", סיפר. הוא דיבר עם החייל על משמעות הצוות ועל החיבור שנוצר בין לוחמים מרקעים שונים, גם כשהם אינם מסכימים זה עם זה.

"אמרתי לו את האמת עליי ועל המפקד הסמל: שאנחנו רצים כבר הרבה זמן ביחד, בעלי דעות פוליטיות 180 מעלות הפוך וזה לא מונע מאיתנו לישון כפיות כבר שנתיים בשטח, לאהוב ולעבוד אחד עם השני בצורה אדירה. זה מה שיפה בצבא, שאתה נפגש עם אנשים בלי המחיצות".

למרות השיחה, החייל לא שינה את דעתו. "חשבתי שהצלחתי להצית בו ניצוץ, אבל למחרת החייל חזר אלי כבוי ואדיש וביקש לעזוב", כתב גולדין. את המכתב חתם בהתייחסות לאתגרים שהציב בפניו תפקיד המפקד: "האתגרים האלו מוציאים ממני כוחות חדשים ממקומות שלא חשבתי שאתקל. אני מרגיש שיש משימות ואתגרים לפניי וכל הזמן לומדים ומשתפרים. בקיצור, שמח אצלי".

"אהבת האדם הייתה אצלו ערך עליון"

אל"ם (במיל') אסרף, שהשתחרר מצה"ל לפני כשנה, סיפר ל"היום" כי המכתב משקף את דמותו של גולדין כפי שהכיר אותה. "הדר היה בחור חייכן, חד מאוד, לוקח דברים בקלילות, מסור, רציני בצורה שאין כמוה, איש של אנשים, מטפל באנשים, אהבת האדם הייתה אצלו ערך עליון", אמר.

לדברי אסרף, כבר בשנת 2014 הציג את המכתב להוריו של גולדין. מאז הוא ממשיך להקריא אותו לאחרים, כדי להעביר את המסרים שהיו חשובים לפקודו. "הדר אהב לכתוב. הייתי מקריא את המכתב הזה לא מעט לפקודיי, ומעביר באמצעותו את המסרים, על שליחות, חיבור ואחדות. גם היום אני מקריא את המכתב לבן שלי ולחבריו בכיתה ו'".