עם פתיחת הקלפיות בבחירות האמצע בארה"ב היום (שלישי), מתקרב גם חלון ההזדמנויות לפעולה אמריקנית-ישראלית באיראן. אם שואלים את צמרת מערכת הביטחון הישראלית, הפעולה נחוצה לנוכח מה שמוגדר בישראל כ"צעדים קיצוניים" שבהם נוקטים האיראנים בעת האחרונה, ואנו יכולים רק לשער למה הם מתכוונים.
בצמרת הישראלית משוכנעים כי לנוכח ההתפתחויות, אין מנוס מפעולה בטווח הזמן הנראה לעין. אלא שמי שבסופו של דבר יקבל את ההחלטה הוא נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שידוע בניסיונותיו לבלבל את האויב: בערב הוא אומר שבכוונתו להשמיד את הציוויליזציה האיראנית, ובבוקר כבר מדבר על התקדמות במשא ומתן.
ברקע הדברים נמשכים מאמצים קדחתניים של קטאר לתווך בין הצדדים כדי למנוע תקיפה. לפי הפרסומים, התוכנית הקטארית החדשה כוללת כמה צעדים בוני אמון, שנועדו לאפשר לצדדים לרדת מהעץ.
חלון ההזדמנויות - והסכנה האיראנית
לתוצאות בחירות האמצע תהיה השפעה גם על מועד פתיחת המערכה, אם אכן תיפתח. אם יתממשו התחזיות המוקדמות וטראמפ יאבד את השליטה בבתי הקונגרס, ייוותרו לו כחודשיים עד לכניסתו של הקונגרס החדש לתפקידו, שבמהלכם ימשיך הקונגרס הנוכחי לכהן.
לפיכך, חלון ההזדמנויות הפוליטי למבצע אינו צפוי להיות ארוך במיוחד. עם זאת, כאן המקום להזכיר שבעוד מספר ימים צפוי טראמפ לבקר בסין, וספק אם ירצה להגיע לשם כשהתותחים רועמים.
כך או אחרת, בימים האחרונים תגברה ארה"ב שוב את כוחותיה במזרח התיכון, וגם צה"ל הגביר את הכוננות ונערך לבאות. ייתכן שלעובדה שהאיראנים מזהים את ההכנות הללו תהיה השפעה על נכונותם לנהל משא ומתן, אך ספק אם איראן תיסוג מעמדותיה העיקריות ומדרישותיה להסיר את המצור ואת הסנקציות ולהפסיק את הלחימה.
ארה"ב וישראל יכולות לתכנן תוכניות ולקבוע מועדים הנוחים להן, אך אסור לשכוח גם את השחקן האיראני, שכבר הופתע פעמיים - ביוני 2025 ובמרץ 2026. ייתכן שבמסגרת הפקת הלקחים יחליטו האיראנים לנסות להפתיע בעצמם ולהנחית מכה מקדימה, כדי לצמצם נזקים ואולי אף להשיג הישגים.
במערכת הביטחון משתמשים בהקשר הזה במונח "מיסקלקולציה" - טעות בשיקול הדעת שעלולה להוביל להסלמה - ולכן מערך ההגנה האווירית נמצא בכוננות גבוהה במיוחד.
השאלה הגדולה: מה תשיג מערכה נוספת?
האמת היא שהשאלה הגדולה שצריכה להישאל אינה מהו עיתוי המערכה, אלא מהן מטרותיה, ומה היא יכולה להשיג שלא הושג בשתי המערכות הקודמות - "עם כלביא" ו"שאגת הארי". מעבר להסרת איומים מיידיים ולפגיעה בניסיונות ההתעצמות והשיקום האיראניים, בישראל מדברים על הצורך להפיל את השלטון האיראני. אלא שאיש אינו יכול להתחייב לתוצאה הזו, שלא הושגה עד כה, גם אם הפעולה הפעם אכן תהיה "אחרת" ו"שונה", וייתכן שאף תכלול פגיעה בתשתיות לאומיות באיראן.
הסתייגות נוספת נוגעת לעובדה שישראל וארה"ב מציגות מטרות שונות למערכה. בעוד שישראל חותרת, כאמור, להפלת השלטון האיראני, ארה"ב תהיה מוכנה להסתפק בגיבוש הסכם טוב יותר, שירסן את פרויקט הגרעין ויסיר את החסימה האיראנית במצר הורמוז. מחלוקת נוספת נוגעת ככל הנראה למשך המבצע: טראמפ מדבר על מבצע שיימשך ימים בודדים, אך האיראנים כבר הודיעו שלא יאפשרו לסבב להיות קצר.
לכל אלה יש כמובן להוסיף גם את התסבוכת הפוליטית בישראל, ואת העובדה שיש מי שחושש שנתניהו ינסה להשתמש במבצע צבאי כדי להכתיב את מהלך העניינים הפוליטי ולמנוע הקמת קואליציה של ראשי האופוזיציה בתמיכת המפלגות הערביות.
אלא שכאן המקום לתת קרדיט לרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, שמכיר היטב את המודיעין וידע לומר אם פעולה באיראן אכן נחוצה בעת הזו. כאמור, מבלי לחשוף יותר מדי, האיראנים אינם שוקטים על השמרים, ולפי שיחות עם כמה בכירים במערכת הביטחון, כלל לא בטוח שהאינטרס הישראלי הוא להימנע מפעולה בעתיד הנראה לעין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו