הטילים, הרחבת החזית והעורף: הלקחים שישראל חייבת להפיק לקראת המערכה הבאה מול אירן

נכון להיום תרחיש לחימה נוספת מול אירן איננו תיאורטי בלבד, הדיווחים מהימים האחרונים (גם לאחר ניקוי רעשי הרקע של עיתוי הבחירות בישראל ובארה"ב) אינם מותירים מקום לספק, השאלה איננה "אם" אלא "מתי" יחל סבב לחימה נוסף מול אירן.

מאז סיום "שאגת הארי" (אפריל 26) ולמרות ניסיונות אין-סופיים של משא ומתן בין ארה"ב ואירן ניתן לומר שהאחרונים לא הגמישו את עמדתם למרות 40 ימי המלחמה וכמות בלתי מבוטלת של תקיפות אמריקאיות במהלך ובין המשא ומתן.

ארה"ב עברה ממתודה של הפעלת כוח צבאית להפעלת מהלומה כלכלית שנראית כמשפיעה, אולם לא כזאת שמזיזה את אירן מעמדתה. פתיחת מיצרי הורמוז היא אולי הסוגיה הפורמלית למשא ומתן, למרות שבפועל ארה"ב מצליחה לשמור על היקף לא מהוטל של מיכליות וחביות שעוברות מדי יום במיצר, הסוגיה העיקרית והמטרידה היא ניסיונות (והצלחות) אירן לשקם ולאושש את היכולות הצבאיות הנפגשו במהלך "שאגת הארי".

כבר במהלך תגובותיה של אירן להתקפות האמריקאיות במהלך המו"מ אפזר היה לראות איתות לכך (היקפי שיגור על עשרות טילים בליסטיים במצטבר רק לעבר ירדן, חלקם אפילו במטחים של 10 ויותר טילים).

הדיווחים על שיקום והחזרת יכולות ייצור טילים בליסטיים, כלי טייס בלתי מאויישים ופעולות תשתיתיות בחלק מאתרי הגרעין לא מותיר מקום לספק – אירן רחוקה מהשמדת יכולותיה, ומה שנראה לפני חודשים ספורים כמהלומה וניצחון ברור נראה היום מעט שונה ובעיקר מטריד, שוב הארכת חסר ליכולות האויב.

הדיבור על "סבבים" בהקשרי אירן הוא הכשלון בגדול ביותר. המשגה שהיתה שמורה לניהול העימות מול חמאס ברצועת עזה איננו יכול ולא מתאים כאשר מדובר מול אירן. תפיסת הבטחון ויותר מכך המציאות הבטחונית/אזרחית בישראל איננה יכולה להרשות לעצה כל שנה או אפילו שנתיים סבב לחימה מול אירן ולכן לפני הסבב הבא והמטרות שיוגדרו לו נדרשת חשיבה איך מונעים את תפיסת הסבבים מול אירן.

מה כל צד למד מהסבבים הקודמים ?

כבר למדנו מניסיון העבר שכל סבב וכל לחימה איננה דומה לקודמתה, ראינו זאת בכל סבבי הלחימה מול החמאס וראינו זאת בארבעת הסבבים מול אירן מאז ה 14 באפריל 2024 ועד "שאגת הארי" בשנה זאת.

הזמן שעבר מאז אפריל נוצל על ידי כל אחד מהצדדים להפקת לקחים, לשיפור היכולות וההיערכות. אף צד לא יושב על הגדר וממתין לפעם הבאה.

מה למדו ישראל וארה"ב ?

פגיעה בתשתיות צבאיות אינה בהכרח מבטלת את יכולת התגובה של אירן.

יכולת השיקום וההתאוששות הרבה יותר מהירה מכל הערכה מחמירה.

יכולת ניהול מערכה ארוכה ומתמשכת תלויה במלאי החימושים והמיירטים.

להרחבת זירת הלחימה לזירות רבות ונוספות השפעה מהותית על ניהול המערכה, מיפגש בין אינטרסים וחלוקת משאבים הפוגעת במאמץ הכולל.

מטרות המלחמה וסדר העדיפויות ברות השגה וחייבות להתכתב עם תוכניות התקיפה והפעולות הצבאיות.

הישגים צבאיים משמעותיים אינם מבטיחים פתרון ארוך טווח לסוגיית הגרעין ולהרתעה האירנית.

מה למדה אירן?

משמעות הפעלת מערך השלוחים האזוריים שבנתה במשך עשורים ובסבבים האחרונים נעדר מהמערכה.

שימור יכולת תגובה של ירי טילים בליסטיים וכלי טייס בלתי מאויישים על ידי הפעלתם ביחידות קטנות ומבוזרות בהיערכות ובמאמץ הפיקודי.

הלחץ בצורת איום ישיר על מדינות המפרץ השכנות נושא פרי יותר מכל פעולה אחרת ובעל השפעת הרתעה לטווח ארוך ליום אחרי שארה"ב תעזוב את האיזור.

מערכה ארוכה ושימור רציפות אש עדיפה על מערכה קצרה וממוקדת.

איך ייראה הסבב הבא ?

מתוך סבבי העימות עד כה מול אירן ובהם שתי מערכות ארוכות, ניתן לשרטט את תרחישי הסבב, המערכה הבאה.

בכל תרחיש נכון להניח כי ישראל תהיה מעורבת וכך מדינות המפרץ ותשתיות אמריקאיות צבאיות שבתוכן, בעדיפות עליונה.

בכל תרחיש ובניגוד לסבבים הקודמים לשולחים האזוריים יהיה תפקיד ויהיו שותפים כחלק מניהול המערכה, החות'ים בסבירות גבוהה יותר וחיזבאללה בסבירות נמוכה, אם כי יש לארגון הרבה יותר מה להפסיד מלהרוויח.

ככל שאירן תידחק לפינה ותאבד מיכולותיה, בעיקר הגרעין (הר המכוש), תשתיות לאומיות וסכנה על יציבות המשטר תגובותיה יהיו קיצוניות ורחבות יותר.

בהקשרי התגובה האירנית להתקפות ארה"ב וישראל, יש להיערך:

מטרות תחת המשוואה "עיין תחת עיין" – אם מטרות תשתית לאומית באירן יהיו מטרות בעדיפות, צריך להניח שהתגובה תכוון בהתאם.

היקפי ירי במטחים וביום לא יהיו פחותים מ"שאגת הארי" – נזכיר כי עשרת הימים האחרונים התאפיינו בכעשרה טילים ביממה ולהערכתי נראה היקפים שבין עשרה לעשרים טילים ביום ובפיזור על פני היממה ועל פני הארץ ע"מ לייצר רציפות אש ורציפות שהייה במרחבים מוגנים לאורך זמן ע"מ להוציא את העורף האזרחי מאיזון.

ניסיון לתאם תגובות משולבות ורב זירתיות ע"מ לאתגר את מערכי ההגנה ואת העורף האזרחי.

המערכה הקרובה שנראית כבלתי נמנעת, מציבה סימני שאלה גדולים על כל ההצהרות וההשגים שהושגו בשנתיים האחרונות בלחימה הרציפה מול אירן. היא מחייבת חשיבה אחרת על הגדרת המטרות, בחירת בנק המטרות, ניהול המערכה ומישכה וכל זאת כדי להימנע מסבב נוסף.

הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי