ללא חקירה והפקת לקחים: הספירה לאחור לאסון הבא החלה

הבטחון הלאומי הוא אחד מהיסודות המרכזיים שעליהם נשענת מדינת ישראל • במשך שנים התבססה תפיסת הבטחון על הרתעה, התרעה והכרעה, לצד אמונה ביכולתם של צה"ל ומערכות הבטחון הנוספות למנוע איומים ולהגן על המדינה • אולם המציאות הביטחונית בשנים האחרונות מעוררת שאלות קשות באשר ליכולתה של תפיסה זו להתמודד עם האתגרים החדשים • פרשנות

מטוס פליי דובאי על רקע מגדלי עזריאלי | צילום: דני מרון, קוקו

אירועי השבעה באוקטובר שבוע שעבר לפני שלוש שנים המחישו עד כמה תחושת בטחון, גם כאשר היא נשענת על מערכות מתקדמות ועל כוח צבאי משמעותי, אינה תחליף למוכנות, לעירנות, ולבחינה מתמדת של המציאות.

הבטחון הלאומי איננו מסתכם רק בכוחו של הצבא, הוא כולל גם את חוסנה של החברה, את אמון הציבור במוסדות המדינה, את יכולתן של מערכות החירום לפעול בעת משבר, את יכולת ההתאוששות והשיקום. בראייה רחבה הביטחון הלאומי כולל את מערכת החינוך וההשקעה בהון האנושי ואת מדיניות החוץ. לא רק הגנת גבולות והתמודדות מול אויבים חמושים הרוצים את רעתינו.

מ 7 באוקטובר ועד טיסת פליי דובאי

אירועי השבעה באוקטובר היו נקודת מפנה טראומטית לאזרחי מדינת ישראל, מעבר למחיר הנוראי, הם ערערו הנחות יסוד שעליהן נישענה תפיסת הביטחון של המדינה. הם המחישו כי טכנולוגיה מתקדמת, מערכות נשק חוצות כל דימיון, אמצעי איסוף מודיעין ויכולת סיכול ברמת חדר בבניין מגורים.

כל אלה אינם ערבוה לביטחון ויותר מכך הם אינם יכולים להיות תחליף לשיקול דעת, עירנות, היערכות נכונה, הבנה מפוכחת של כוונות האויב ועיבוד מידע רלוונטי באופן נכון ובזמן מתוך בלילי מידע בלתי נגמר. משהו נסדק לפני שלוש שנים ועדיין לא התאחה לגמרי.

אלמלא תושייתם של אזרחים ישראלים על הטיסה היינו מדברים על "אסון פליי דובאי". יניב חיון | צילום: קוקו

אירוע ניסיון חטיפת המטוס בטיסה מפליי דובאי לישראל ואלמלא תושייתם של אזרחים ישראלים על הטיסה היינו מדברים על "אסון פליי דובאי", הוא עוד נקודה ברצף האירועים מהשבעה באוקטובר, רצף שממחיש את משבר האמון והחוזה הבלתי כתוב בין המדינה לאזרחיה.

בעבר היה זה יצחק רבין שתבע את המושג "יהיה בסדר", רצה לומר ולהתריס על תרבות "הסמוך" והחפיף שפשטה בקרב מפקדי הצבא ובחברה בכלל. המציאות כיום מורכבת וקשה הרבה יותר.

היום זה לא תרבות ה"יהיה בסדר" מתוך יהירות וזלזול ביריב וזה גם לא מחדל, טעות או תקלה. זו רשלנות והפקרות. במקום בו יש נהלים והנחיות זה לא עניין של בעיית משמעת של אי מילוי הנחיות, זו גישה בוטה של אי קיום ההנחיות במודע וניצול בעל העמדה הבכירה, זה סימן לקריסת מערכות מדיניתיות, כך היה בימים ובחודשים שקדמו לשבעה באוקטובר כך קרה בימים ובטיסות שקדמו "לטיסת פליי דובאי".

תבע את המושג "יהיה בסדר", רצה לומר ולהתריס על תרבות "הסמוך" והחפיף. יצחק רבין ז"ל | צילום: צביקה ישראלי / לע"מ

ההנחיות, הנהלים והמדיניות לא קוימו באופן שיטתי ולא קם מי שמנע, העיר ותיקן. הכתובת היתה על הקיר, דו"ח מבקר מדינה העיר והתריע, אך המציאות השתרשה ולא השתנתה.

תחושת הביטחון של האזרח בביתו או הישראלי באשר הוא נסדקה וניפגעה, נדרש שידוד מערכות כדי להחזיר את האמון והביטחון ולהבטיח כי האירועים נילמדו, הלקחים הופקו, המסקנות יושמו והמקרים לא יישנו – בהעדרה של וועדת חקירה ממלכתית לארועי השבעה באוקטובר ובדיקה או תחקיר אמיצים לאירועי טיסת פליי דובאי, הספירה לאחור לאירוע הבא, לרשלנות הבאה כבר החלה.

האומץ לשנות ולהישתנות

אין פתרון פשוט לכל השאלות , הליקויים והפערים שעולים מהאירועים בשנים האחרונות. גם מדינה חזקה, וישראל חזקה, איננה יכולה להבטיח היעדר מוחלט של סיכונים. אבל יש הבדל מהותי בין הכרה בכך שאין ביטחון מוחלט לבין השלמה עם מצב שבו אזרחים אינם יכולים לבטוח במערכות המדינה.

כדי שיופקו לקחים, נדרש אומץ מנהיגותי לגלות את אותם כשלים ואומץ לא מופחת לטפל, לשנות ולוודא כי לא יחזרו על עצמם. נדרש מנגנון יישום ובקרת תחקירים וביקורות, נדרש תכלול של גופי המימסד השלטוניים והגדרה ברורה של סמכות ואחריות.

נדרש אומץ מנהיגותי לגלות את אותם כשלים ואומץ לא מופחת לטפל. נתניהו עם גיבורי פליי דובאי | צילום: לעמ

רבים מדברים של המציאות המשתנה, מעטים מדברים על הצורך בשינוי , מעטים עוד יותר מבצעים שינויים והרבה פחות מכך גם מצליחים. מדינת ישראל זקוקה היום לאלה שיש להם את האומץ לשנות ולהישתנות.

הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...