הצוללת החדשה היא רק ההתחלה: זה חייב להיות הצעד הבא של חיל הים

הגעתה של אח״י דרקון לישראל העלתה מחדש לסדר היום את מעמדו של חיל הים הישראלי, ובתוכו צי הצוללות, במשוואת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

לאורך רוב שנותיה של המדינה נתפסו כוחות היבשה וחיל האוויר כזרועות המרכזיות של צה״ל, בעוד חיל הים נדחק פעמים רבות לתחתית סדר העדיפויות. למרות זאת, פעם אחר פעם נדרש החיל להוכיח את יעילותו ואת חשיבותו האסטרטגית.

במלחמת יום הכיפורים הצליח חיל הים לשמור על עליונות ימית ולאפשר לישראל נתיבי שיט פתוחים. הישג זה, בתוך המולת המלחמה, נתפס כמעט כמובן מאליו. כך קרה גם במשך שנים שבהן הצליח החיל לסכל כמעט לחלוטין ניסיונות חדירה של מחבלים בדרך הים - עד הכישלון הקשה בשבעה באוקטובר.

גם הקמת שייטת הצוללות לוותה לאורך השנים במאבק מתמשך על עצם נחיצותה. פעם אחר פעם נדרשו אנשי חיל הים לשכנע את מקבלי ההחלטות בחשיבותו של המערך ולהיאבק על המשך קיומו והרחבתו. זהו סיפור שמלווה את מדינת ישראל מסוף שנות ה־50 ועד היום.

הים הפך לזירה אסטרטגית

התפיסה האסטרטגית של חיל הים הוצגה במשך השנים למקבלי ההחלטות, אך פעמים רבות לא זכתה לעדיפות הראויה. במקביל, מדינות האזור - ובראשן מצרים וטורקיה - השקיעו משאבים רבים בבניית ציים גדולים ומתקדמים, מתוך הבנה כי שליטה בים משמעה גם יכולת להשפיע על נתיבי הסחר ועל חופש התנועה הימי.

בישראל חלחלה ההבנה הזו בעוצמה רבה יותר עם גילוי מאגרי הגז במים הכלכליים. היא התחזקה עוד יותר לנוכח האיומים על השיט באזור מצרי הורמוז ובאב אל־מנדב, שהמחישו עד כמה יכולה פגיעה בנתיבי הים להשפיע ישירות על הכלכלה ועל הביטחון הלאומי - כפי שניכר גם בפגיעה בפעילות נמל אילת.

בשנים האחרונות הצטייד חיל הים, לאחר מאבקים ארוכים, בספינות סער 6 וכעת גם בצוללת אח״י דרקון. אלה מעניקות לו תוספת כוח משמעותית לקראת עימותים אפשריים בזירה שבה פועלות מדינות בעלות ציים גדולים ויכולות מתקדמות.

האיום אינו תיאורטי בלבד. השאיפות הטורקיות להרחיב את השפעתה במזרח הים התיכון, לצד התחזקות הצי המצרי, מחייבות את ישראל לבחון מחדש את היקף הכוח הימי הדרוש לה כדי להגן על נתיבי השיט שלה ועל הנכסים האסטרטגיים שבמים הכלכליים.

שישה צוללות - והדיון כבר עובר קדימה

אח״י דרקון משלימה את צי הצוללות של חיל הים ומגדילה אותו לשש צוללות. הצוללות הישראליות אמנם נבנו בגרמניה, אך הן מבוססות במידה רבה על תפיסה מבצעית ותכנון ישראלי ומשלבות מערכות מתקדמות מתוצרת כחול־לבן.

כבר כיום מתקיימים דיונים על המשך הרחבת מערך הצוללות, עד לשמונה כלים - מספר שנחשב בעיני גורמים מסוימים ליעד הנכון עבור ישראל. במקביל, יהיה צורך להמשיך ולחזק גם את צי ספינות השטח, כדי לשמור על יתרון מבצעי מול הציים המתחזקים באזור.

המטרה האסטרטגית ברורה: להבטיח לישראל ים פתוח, חופש שיט ויכולת להגן על נכסיה בכל מצב - בשגרה ובמלחמה.

העמדת מערך ימי המתאים לאיומים מצד מדינות האזור, ובראשן טורקיה ומצרים, היא תנאי לשימור העליונות הימית של ישראל. במציאות שבה חלק הולך וגדל מהאינטרסים הכלכליים והביטחוניים של המדינה מצוי בים, חיל הים אינו עוד זרוע משלימה - אלא מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי.

הכוח שמאחורי הצוללות

אבל מאחורי כלי השיט והמערכות הטכנולוגיות עומדים קודם כול האנשים. לוחמי שייטת 7 מפעילים מערכות מורכבות בתנאים קיצוניים, הרחק מעיני הציבור ובחשאיות כמעט מוחלטת.

פעילותה של שייטת הצוללות מטבעה אינה חשופה, וטוב שכך. היכולות המבצעיות אינן נמדדות רק בטכנולוגיה המתקדמת, אלא גם באיכותם של הלוחמים שמפעילים אותה.

הסוד הגדול ביותר של המערך אינו רק הצוללות עצמן, אלא האנשים שבתוכן. זכיתי להכיר חלק מהם. אשרי העם שככה לו - ואשרי העם שאלה לוחמיו.