שלוש שנים אחרי 7.10 - קיבלנו שוב הוכחה שחמאס ערוך ומחכה להזדמנות, בעוד צה"ל לא קיבל את הפקודה להכריע את ארגון הטרור שביצע את הטבח המחריד בתולדות ישראל.
האירוע שלשום (שלישי), ובו בעקבות מעצר הבכיר בחמאס הופעלה התרעה בגבול עם עזה מאז שעות הלילה מחשש למחבלים על הגדר עד לבוקר שלמחרת - מלמד שבעוד אנחנו מנסים להנדס מחדש פתרונות לעזה, חמאס מתארגן לפעם הבאה.
האירוע מלמד על הכוננות הגבוהה שבה נמצא חמאס ברצועה בניסיון לפגוע בכוחותינו ובתושבי העוטף. בחמאס לא מתעניינים לא בפירוז מנשק ולא בשיקום עזה. הם מחפשים הזדמנויות להוציא לפועל מדיניות סדורה נגד ישראל. הניסיון הזה זוהה בזמן והוביל לעליית כוננות בדרגה גבוהה ביותר שמנעה אסון.
חלום הפירוז מרצון
לאור זאת, הגעתו של ראש הממשלה נתניהו לקו הצהוב בעזה איננה מקרית. השטח שממנו הכל התחיל לפני כשלוש שנים - מבעבע. נראה שבמקום לפעול לטובת היעד של פירוז חמאס, צה"ל פועל בהנחיית הדרג המדיני בשיטת סיכולים ממוקדים כדי לאפשר לחלום הפירוז מרצון להתקיים.
בפועל מגיעה הממשלה הזו בראשות נתניהו למערכת הבחירות כשמטרות המלחמה שהוכרזו אז הושגו בחלקן - החטופים בבית, ישנו שקט זמני, וצה"ל אכן אוחז בגבול, אך חמאס מנצל את הזמן ומתארגן לפעם הבאה.
אחת מהביקורות המרכזיות על מערכת הביטחון לאחר הטבח הייתה שלא נותחו בזמן היכולות אל מול הכוונות של חמאס. גם כעת, כשצה"ל מטפל באיומים מתהווים ומחסל מחבלים - הוא לא מסתכל על התמונה הגדולה: חמאס עדיין בשטח וינצל את ההזדמנות הראשונה שתהיה לו כדי לפגוע ביישובים או בכוחות. עדויות לכך מצטברות כל העת.
"מאמץ להסרת איומים"
בהודעת לשכת ראש הממשלה על הביקור נכתב כי "ראש הממשלה קיבל סקירה מהמפקדים בשטח על פעילות כוחות צה"ל במרחב הקו הצהוב, על המשימות המבצעיות בגזרה ועל המאמץ להסרת איומים". כלומר, צה"ל עובד בעזה כמו ביו"ש - אין פעולות שנועדו לשלול את יכולותיו של חמאס, אלא לנהל אותן בהתאם לאיומים.
את גודל האיוולת אפשר להבין מהמשך דבריו של נתניהו: "אנחנו עושים הכל כדי להגיע ליעד שלנו - פירוק חמאס מנשקו ופירוז עזה. היעד הזה למעשה במידה רבה כבר הושג, ויש עוד עבודה להשלים - ואנחנו נשלים אותה". אך היעד הזה לא הושג "במידה רבה" אלא לא הושג. אין באמצע - או שחמאס עם הנשק, או שהוא בלעדיו. כרגע הוא אוחז בנשק בשטח קטן של הרצועה וממש לא מארגן טבלאות אקסל למסירה מסודרת של הנשק כפי שצופים זאת במועצת השלום. וישראל? חזרה למדיניות סיכולים ממוקדים בשטח שבו נחטפו, נשרפו ונהרגו מאות אזרחים וחיילים. האם זה היה לשווא?
"תמרור אזהרה לישראל"
בפורום עוטף ישראל שמייצג מאות מתושבי העוטף ועוקב באופן יומיומי אחרי המתרחש ברצועה, מזהירים באופן עקבי וגם אתמול מהמדיניות של ממשלת ישראל. "עצם זה שחמאס עדיין מצליח לתכנן לרמה אופרטיבית פעולה משמעותית נגד תושבי העוטף, זה תמרור אזהרה לכל מקבלי ההחלטות בישראל. צה"ל והממשלה צריכים לעצור היום את כל התוכניות המסוכנות לשיקום הרצועה - כל עוד חמאס שולט בעזה. צריך להתחיל לפעול באופן אקטיבי לפירוק שלטון חמאס - צבאית ומדינית. אף גורם זר לא יעשה את זה עבורנו, וחמאס לא ימסור את נשקו מרצונו הטוב", אומרים בפורום.
נתניהו עצמו ניצל את הגעתו לעוטף כדי לשגר עקיצה לאיזנקוט. בציוץ ברשת X כתב: "אני כאן ברצועת עזה. איזנקוט רצה שניכנע ונצא מכאן - טוב שלא הקשבתי לו. היום אנחנו שולטים בשטח ונשארים בקו הזה".
אבל איזנקוט, כידוע, לא בקבינט כבר יותר משנתיים. ואכן, בשנתיים האלה חוסל נסראללה, יצאנו לשתי משימות ענק עם ארה"ב באיראן והחטופים שוחררו. אבל בשנתיים האלה שאיזנקוט לא בקבינט לא הושגה מטרת המלחמה מספר אחת: להכריע את חמאס. ובזה לא ניתן להאשים אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו