האיש שיודע הכל: תפיסת אל-עראביד היא מכרה זהב של מודיעין על חמאס

למעצרו של מועין אל-עראביד, מי שהוגדר כמפקד ביטחון הפנים של חמאס בעזה, יש ארבעה יתרונות בולטים - וחיסרון אחד.

עבר, הווה, עתיד

היתרון הראשון, והחשוב ביותר - מודיעין עכשווי. מדובר בבכיר שמכיר מקרוב את ההתנהלות של חמאס בעזה, ובעיקר של הזרוע הצבאית שבכיריה חיים במחתרת מחשש שיחוסלו. מתוקף תפקידו היה אל-עראביד אחראי על ביטחונם האישי, ולשם כך הוא אמור לדעת עליהם הכל.

מעצרו יכניס את חמאס לסחרור, ואת ראשיו למצוקה זמנית. אחריותו למודיעין המסכל (שמקביל לשב"כ) גם תאפשר הצצה לדרך שבה חמאס נבנה ומתמודד כיום בעזה מול איומים מבית ומחוץ, ועל תהליכי קבלת ההחלטות שלו.

היתרון השני: חדירות ונגישות. שב"כ, בסיוע צה"ל, הוכיח שהוא מסוגל לחדור לעזה ולשלוף ממנה בכיר בעודו בחיים. יש לכך משמעות גדולה בהרבה מאשר חיסול, ולא רק בהיבטי האיסוף המודיעיני; מעצר כזה מייצר בחמאס חשש מפני חטיפות נוספות, ובעיקר מפני משתפי פעולה שסייעו בהשגת המודיעין - ומגבירים את החשדות הפנימיים, ובמשתמע מקשים על פעילות בכיריו.

יודע הרבה על מה שקרה לפני 7 באוקטובר

היתרון השלישי: פגיעה בשלטון חמאס. במקרה הזה מדובר אמנם בבכיר שחשיבותו המבצעית עולה על חשיבותו השלטונית, אבל חמאס מבין - או אמור להבין - שישראל נחושה להקשות עליו לפעול כבשגרה. סביר שגם במועצת השלום לא הובע אתמול צער רב על מעצרו, בהתחשב בפועלו הטרוריסטי העשיר שמהווה עילה מוצדקת למעצרו.

היתרון הרביעי: תחקור והפקת לקחים. אל-עראביד יודע הרבה על מה שקרה לפני 7 באוקטובר, ביום עצמו ולאחריו, בהיבטי החטופים (תקופתם בשבי, וגם חטופים שנרצחו) וגם בהיבטי ההסתתרות של בכירי חמאס במהלך המלחמה ולאחריה. יש לכך חשיבות לא מועטה להבנת דרכי הפעולה של הארגון, ולשיפור ומוכנות לעתיד.

החיסרון הבולט: התמכרות למצב הנוכחי. אחרי תקופת רגיעה מסוימת, בהנחיה אמריקנית, חזרה ישראל לחיסול מחבלים שהשתתפו בפשיטה לשטח ישראל ב-7 באוקטובר, ואתמול אף פעלה למעצרו של אל-עראביד.

חמאס, מצידו, חושש להגיב כדי שלא לתת לישראל תירוץ לפעולה נרחבת יותר, אולם מצב הדברים הזה אינו אופטימלי: בסופו של יום חמאס נותר בשלטון, גם אם מוכה; לאל-עראביד ימונה מחליף, כמו לבכירים אחרים שחוסלו. שאלת עתידה של עזה נותרת פתוחה, וישראל נמנעת מחיפוש אלטרנטיבה שלטונית שתפגע בחמאס יותר מכל מעצר או חיסול.

בשולי הדברים, נדרש להתייחס שוב לפוליטיזציה של הפעילות הביטחונית. מעצרו של אל-עראביד היה ראוי, ובוצע ללא דופי ולאחר שגורמי ההערכה בשב"כ ואמ"ן קבעו כי הסיכוי שחמאס יגיב אינו גבוה. אבל מרגע שהמעצר בוצע, החל המירוץ לקרדיט.

בעוד שעל צה"ל נאסר להגיב במשך שעות ארוכות והפרסומים היחידים הגיעו ממקורות פלסטינים בעזה, מיהר שר הביטחון, ישראל כ"ץ, לפרסם הודעה שבה לקח אחריות למעצר, ואחריו הצטרף גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. שב"כ וצה"ל פרסמו הודעה רשמית הרבה אחרי שהפוליטיקאים עשו סיבוב על-גבם של הלוחמים. אפשר להניח שאם הפעולה היתה נכשלת, סדר ההודעות היה הפוך.