להסתייגות מאלימות פורעים יהודים בכפרים פלסטיניים ביהודה ושומרון ישנם היבטים מוסריים וחוקיים מובהקים. אך בנוסף אליהם, ישנם היבטים מדיניים אסטרטגיים משמעותיים הראויים לא פחות לבירור ולהכרה.
מרות ההנהגה על הפעלת הכוח
בהיבט הראשון, פעילותן של קבוצות הפורעים מערערת את חובת השליטה והטלת המרות של השלטון במדינה ריבונית על כל התארגנות להפעלת כוח. על עקרון זה נאבקה הנהגת היישוב בדרך להקמת המדינה החל מראשית ימי המנדט הבריטי. מתוקף עקרון זה פורק ארגון השומר והוקם ארגון ההגנה תחת מרות הנהגת היישוב. עם פרוץ מאורעות 1936, נקבע כי "הנהגת היישוב תהיה אחת וכוללת ונתונה לפיקוחם ולמשמעתם המוחלטת של הוועד הלאומי וההנהלה הציונית" (ספר תולדות ההגנה)".
בהכוונה זו פעל בן גוריון להטלת מרות על פעילות התגובה הפרטית של יצחק שדה. כשערבים מעין כרם ירו, לדוגמה, על בתי שכונת בית וגן, שדה יזם פעולת תגובה - ירד לפאתי הכפר והשיב בירי. יוזמתו הפרטית הוכפפה מיד לסמכות ההנהגה, ותחת פיקודו - בכפיפות למרות ההנהגה - הוקמה יחידת "פלוגות השדה".
סדר עדיפויות אסטרטגי
ההיבט השני בנזקי פעילות הפורעים ביו"ש, מתבטא בפגיעה אנושה בסדר העדיפויות הכולל של האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל במרחבי יו"ש. בן גוריון ביטא לדוגמה סדר עדיפויות אסטרטגי בהחלטה שלא לשוב לחברון אחרי טבח תרפ"ט. לא מתוך ספק בזכות היהודים לגור בעיר האבות, אלא מתוך סדר עדיפות שהעדיף להתמקד בביסוס האחיזה היהודית במרחבי מערב ירושלים. התמקדות זו התגלתה כנכונה בעמידת היישוב העברי בירושלים במערכה על העיר בתש"ח.
בהיגיון דומה דחה בימי מאורעות 1936-39 כל יוזמה לפעולות נקמה. המאמץ להרחבת האחיזה ההתיישבותית במרחבי הארץ ביוזמת "חומה ומגדל" נראה חשוב פי כמה, והביא לעליית שישים נקודות יישוב חדשות. מה שמתרחש לעומת זאת בפעולות האלימות ביו"ש, מבטא אובדן כל שיקול דעת של סדר עדיפות לאומי.
בשעה שמתרחש בשטח תהליך התיישבות חסר תקדים, בהקמת מעל מאה חוות בתיאום עם ההנהגה המדינית ופיקוד המרכז, קבוצות הפורעים מתעקשות דווקא על מאמץ חסר תוחלת להקמת מאחזים וחוות בשטחי A ו-B. במקרים רבים הם עולים על קרקע פרטית ויוצרים חיכוך אלים גם עם תושבים פלסטיניים וגם עם כוחות הביטחון, מתוך ציפייה מדומיינת להביא בכך לביטול הסכמי אוסלו.
בתוך כך, הביקורת הבינלאומית שמעשים אלה מחוללים פוגעת קשות בכל מה שמקודם בשנים האחרונות ברשות ובסמכות ממשלת ישראל. גם פעולת חבר הכנסת צבי סוכות בניפוץ אנדרטה למחבלים בכפר מאדמא, מייצגת אובדן שיקול אחראי לסדר העדיפויות הלאומי. במקום שהמאבק באנדרטאות כאלה, יזכה להסכמה ישראלית רחבה, מתוקף התביעה הישראלית הלגיטימית לשינוי במערכת החינוך הפלסטינית הממשיכה לחנך לטרור נגד יהודים, פעולת צבי סוכות מיתגה את המאבק הזה כמאבק שוליים קיצוני ימני.
מעל לכל, בימים בהם ממשלת ישראל מובילה בתוקף סמכותה, מאמץ לבנייה באזור E-1 , מעשי האלימות הפרועים, מטילים גם על פעולה חוקית זו, צל כבד של "צעד ימני קיצוני".
E-1 כמפתח לשליטה ביו"ש
בנאומו האחרון בכנסת, בהבאת אוסלו ב' לאישור, הציג ראש הממשלה יצחק רבין ארבעה עקרונות, ובהם הקביעה שירושלים תהיה מאוחדת עם גבעת זאב בצפון מערב ומעלה אדומים ממזרח, ובנוסף בקעת הירדן בפירושה הרחב תהיה גבול הביטחון המזרחי של מדינת ישראל. הבניה בגבעות E-1 ממוקדת בשני עקרונות אלה.
השליטה הישראלית במרחב אדומים עם כביש 1 מזרחה אל בקעת הירדן וים המלח, היא במבט גיאוגרפי "מצר הורמוז" של השליטה במרחבי יו"ש. לכן היא נקבעה בתפיסת רבין כתנאי הכרחי לגבולות בני הגנה למדינת ישראל. בהקשר הזה, אלימות הפורעים ממקדת קשב בינלאומי מסוכן לעצירת פעולותיה של מדינת ישראל בכלל מרחבי יו"ש ובעיקר באזור החיוני הזה. בנוסף, במבט אל החברה הישראלית, האלימות הפרועה מסכלת את האפשרות להסכמה לאומית רחבה לפעילות הממשלה הממוקדת נכון בסדר העדיפויות הלאומי הניתן להסכמה. לפיכך נדרשת ממשלת ישראל למאמץ נחרץ להטלת מלוא מרותה השלטונית במרחבים אלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו