פרופ' ארנון סופר, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, היה מורה גדול שהותיר חותם על מאות קצינים בכירים ועובדי ציבור בשירות המדינה. במשך עשרות שנים היה מעמודי התווך של לימודי הביטחון הלאומי בצה"ל ובחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה.
ארנון סופר היה קודם כל ומעל לכל ישראלי ציוני שנולד וגדל בראשון לציון, אשר בה עבר את מלחמת העצמאות כנער ונשא בכאב עד יומו האחרון את זכרו של אחיו מנחם, לוחם הפלמ"ח שנפל בשלהי המלחמה. בזהותו המקצועית האקדמית היה גיאוגרף שאחז בידע מקיף בכל תחומי ההתעניינות הקלאסיים של מדע הגיאוגרפיה. בתחומי פעילותו התמקד בעיקר בניתוח המגמות המעצבות בארץ ישראל ובמזרח התיכון. כחבר מסור בסגל ההוראה של המכללה לביטחון לאומי בצה"ל היה מהראשונים לזהות את חיוניות הידע הגיאוגרפי למשוואת הביטחון הלאומי.
בלט בייחודו
ארנון בלט בייחודו במאמציו האישיים להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל, להכווינם לצעדים ההכרחיים למגמות הפיתוח האזרחיות והביטחוניות הנדרשות לעתיד מדינת ישראל. את מאמציו אלה תיאר בספרו "הזכות והניסיון להשפיע בתקופה סוערת".
להשפעתו האישית יש לזקוף את מפעל המצפים בגליל, שהקמתו החלה בימי ממשלת רבין הראשונה, את יוזמת אריאל שרון ליישובי הכוכבים בקו התפר למול מרחבי יו"ש, את הקמת גדר ההפרדה ביו"ש ואת בניית הגדר בגבול מצרים.
לאורך השנים היה מעורב בשיקולים של רשויות המדינה בבניית תשתיות ראשיות, דוגמת תשתית החשמל. בכך פעל לא רק כפרופסור במרחבי המחקר וההוראה, אלא כסוכן השפעה לעיצוב כיווני התפתחות מדינת ישראל.
בהיבטים אלה התמזגו בארנון כיווני הפעולה של מורה, חוקר ונביא. בתפקיד הנביא, כמו ירמיהו, התבלט ארנון בתפקיד המתריע והמוכיח בשער. הוא פעל בתודעת שליחות בלתי נלאית. בהתנהלותו זו הוכר והפך למותג בהתרעתו הדמוגרפית מפני סכנת אובדן הרוב היהודי במדינת ישראל.
החשיבות בהתרעתו אינה מסתכמת בשאלה אם צדק בניבוי להתפתחות המגמה, אלא בהצבת הדאגה למצוקה זו על סדר היום של החברה הישראלית ורשויות המדינה. ראויה לתשומת לב גם התרעתו מפני סכנת הריכוז הגובר של אוכלוסיית מדינת ישראל למגורים במרחב הצפוף של "מדינת תל אביב", תוך זניחה חסרת אחריות של יתר מרחבי הארץ, במיוחד בגליל ובנגב.
כגיאוגרף חוקר היה לארנון כושר זיהוי של מגמות אסטרטגיות מחוללות משבר. בסיור עם המכללה לביטחון לאומי בעמק חראן במזרח טורקיה, בשנת 2006, הצביע על פוטנציאל האסון האזורי הנובע מפרויקט הסכרים הטורקי על נהרות הפרת והחידקל. במחקר שהוביל עם חניכים במכללה לביטחון לאומי על השלכות משבר המים בסוריה ובעיראק הוא זיהה את הגורמים לפריצת מלחמת האזרחים בסוריה, כשנתיים לפני שפרצה.
שותפות מופלאה
במבטו, שידע לכרוך יחד מכלול תופעות נפרדות לכאורה, בהשפעתן על מצב הביטחון הלאומי, נרתם ארנון גם למאבק על הגנת החקלאות הישראלית. את עמדתו הציג בחוברת "החקלאות - אבן יסוד בביטחונה של ישראל". בדבריו הדגיש: "החקלאות היא בסיס מרכזי בתקומת ישראל ובהגנה על גבולותיה מאז 1882... תמוה הדבר כיצד לוקחים ענף מפואר של עם והופכים אותו למצורע, למזהם, לשודד המים הלאומי, לגורם מפריע לקבלני הבניין... חקלאות היא קודם כל תרבות של עם... היא סביבה, איכות חיים, חמצן ומרחבים ירוקים. והכי חשוב, חקלאות היא ביטחון".
בשש השנים שבהן פיקדתי על המכללה לביטחון לאומי זכיתי לשותפות מופלאה עם ארנון סופר. הוא היה מורה אישי וחבר שידע לכבד בינינו גם מחלוקות עקרוניות, כמו בשאלת האפשרות לחלוקת הארץ. תרומתו רבת ההשפעה על הנהגת מדינת ישראל, מדרגי העבודה ועד הדרג הבכיר ביותר, ראויה להערכה ולהכרה לאומית.
יהי זכרו ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו