בימים האחרונים הפך הכפר קוסרה לסמל של אובדן המשילות הישראלית ביהודה ושומרון. במשך כמה ימים השתלטו פורעים יהודים על בתים פלסטינים, חסמו את הגישה אליה והתעמתו עם מי שניסה לסלקם - פעילות שצה"ל עצמו הגדיר כ"בלתי חוקית, מגונה ובלתי מתקבלת על הדעת".
זה היה אירוע קיצון בתוך שרשרת מטרידה במיוחד של אירועי פשיעה לאומנית באיו"ש, אשר חווה עלייה חדה בשנים האחרונות.
קל למצוא טיעונים מקלים. זה נכון שיש הרבה יותר טרור ערבי מטרור יהודי; שאירועים שכאלה אינם מייצגים את רוב רובם של המתיישבים ביהודה ובשומרון; ושהם מנוצלים על ידי מבקרי ישראל תוך התעלמות מהקשר וממורכבויות.
ובכל זאת, האמת צריכה להיאמר: יותר מדי זמן עצמו הממשלה וגופי הביטחון את עיניהם בשעה שבאיו"ש התפתחה תופעה פסולה מוסרית שמביאה לנזק אסטרטגי מוחשי: היא פוגעת בביטחון, מחלישה את ההתיישבות ומכרסמת בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל דווקא בשעה שאנחנו זקוקים לה יותר מתמיד.
אין מקום בולט יותר לכך מארה"ב, ולראייה ההתבטאות החריפה של שגריר ארה"ב בישראל על "מעשה הטרור המחריד" ועל כך שארה"ב מעורבת בפינויים של "הטרוריסטים הישראלים" מקוסרה.
מייק האקבי נחשב לאחד התומכים המובהקים ביותר שהיו לישראל ולהתיישבות במערכת הפוליטית האמריקנית, והתבטאויותיו צריכות לשמש קריאת השכמה מהדהדת: הביקורת על הפשיעה הלאומנית כבר אינה מגיעה רק ממבקריה המסורתיים של ישראל, אלא גם מתוך המחנה הפרו־ישראלי המובהק ביותר בארה"ב.
מנקודת מבט אמריקנית, הסתירה קשה להסבר: כיצד מדינה שמסוגלת לפעול בדיוק ובתחכום אלפי קילומטרים מגבולותיה מתקשה לאכוף את החוק על קומץ פורעים בשטח שבשליטתה? נכון, הנסיבות ביהודה ושומרון מורכבות, ואין מדינה שמצליחה למנוע כל פשע.
אבל בכל זאת, קשה להסביר מדוע גינוי ישראלי חד אינו נשמע מיד, ומדוע נדרשת לעיתים מעורבות אמריקנית כדי להביא לפינוי עבריינים מבית פרטי כמו במקרה קוסרא.
הפשיעה הלאומנית היא בעיה אמיתית שקשורה בחלקה גם באתגרי עומק שחורגים משאלת הממשלה הנוכחית, ובמרכזם גבולות הגזרה בין המשטרה לבין צה"ל, החיכוך המבני בין ישראלים לפלסטינים באיו"ש, האיבה הגוברת בין שתי האוכלוסיות לאחר טבח 7 באוקטובר וסמכויות האכיפה והענישה מול אזרחים ישראלים. ובכל זאת, ממשלת ישראל אינה יכולה יותר להעלים עין או להכחיש את המציאות שהוצגה באופן ברור על ידי גורמי המקצוע בשורת דיונים בחודשים האחרונים.
ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה לטיפול בנגע הרע הזה שהשתרש בשנים האחרונות באיו"ש, ולהגדיר את הטיפול בו בסדר עדיפויות גבוה הרבה יותר. הממשלה חייבת לגנות במילים הברורות ביותר אירועי טרור כאלה, כשהם מתרחשים, ולהפסיק לתרץ, להכחיש או לגמד אותם. הדרג הפיקודי הבכיר בצה"ל ובמשטרת ישראל חייב לקבל את מלוא הגיבוי והמשאבים על מנת לנקוט בצעדים הנדרשים כדי לצמצם את התופעה.
כמו בטיפול בטרור הערבי, גם כאן נדרשת יוזמה והתקפיות, אשר יבטיחו שישראל לא תהיה תגובתית ותיגרר לטיפול רק בדקה ה-90, אחרי שהנזק הבינלאומי כבר נעשה. ולבסוף, נדרשת הסדרה ברורה של אחריות וסמכות בין כלל גופי הביטחון, השיטור והאכיפה.
ישראל היא מדינת חוק וסדר, והיא אינה יכולה להרשות לעצמה אנרכיה בנגב, ביהודה ובשומרון או בגליל. דווקא מהממשלה שמדברת גבוהה-גבוהה על משילות מצופה להתחיל ליישם אותה.
האירועים בכפר קוסרה הם נזק אדיר לביטחוננו הלאומי, ולישראל יש אחריות עליונה להבטיח שהם לא יישנו. כעת הזמן להבהיר באופן החד ביותר שהפורעים היהודים פועלים בניגוד לאינטרס הלאומי, ושמדינת ישראל תפעל מולם בכל הכלים שעומדים ברשותה. זה קשה, זה מסובך, אבל זה אפשרי ובעיקר - זה הכרחי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו