הדו פרצופיות של חמאס: ארגון הטרור שוב משחק איתנו משחקים

מצרים, קטאר וטורקיה גינו השבוע את המשך התקיפות הישראליות ברצועת עזה וקבעו כי הן מהוות הפרה של ההסכם ופוגעות במאמצים ליישום השלב השני. ההודעה פורסמה לאחר שטראמפ הכריז על פריצת דרך בדרך לפירוק חמאס מנשקו. המשמעות הראשונית ברורה: עוד לפני שנקבע מנגנון הביצוע, המתווכות מציגות את הפעילות הישראלית כהפרת הסכמות.

מפת הדרכים בת 15 הסעיפים מראה שהפערים עדיין פתוחים: הנשק, אתרי הייצור והמחסנים יועברו לאחריות הוועדה הפלסטינית החדשה לניהול עזה, ולא לישראל או לגורם שאינו פלסטיני. הפירוז תלוי בצעדים ישראליים מוקדמים, התהליך אמור להתחיל רק לאחר הפסקת הפעילות הצבאית, כניסת הוועדה הפלסטינית ופריסת כוח הייצוב הבין־לאומי.

הנסיגה והטיפול בנשק קשורים זה בזה. מפת הדרכים קושרת בין השבתת הנשק לנסיגה ישראלית מדורגת - תהליך מקביל שבו כל התקדמות מלווה בנסיגה נוספת. כוח הייצוב לא יפרק בעצמו את חמאס - הכוח יפקח על הפסקת האש, יאמן את המשטרה ויסייע בהגנת הסיוע, אך האחריות המעשית לפירוק מועברת לגוף פלסטיני.

חמאס מצידו מסר כי העברת הנשק תחל רק לאחר שישראל תפסיק לתקוף, תיסוג מהשטחים שתפסה ותהרחיב את הסיוע.

לא טקטיקה - אסטרטגיה

הלחץ המדיני התחיל לפני הפירוז: חמאס הציג הסכמה מותנית, והמתווכות כבר דורשות מישראל להפסיק לתקוף. השיטה שמאחורי זה היא "התהדיאה". חמאס לא נדרש להציג נשק שנמסר או מנהרות שהושמדו; מספיק שהוא מודיע על נכונות להיכנס לתהליך מדורג כדי שמרכז הכובד יעבור לישראל, והלחץ יופנה אליה. כשאינה עוצרת, היא מוצגת כמפרת הסכם. כשחמאס בפינה, הוא חותם על הסכמים - שיופרו כשהמצב ישתפר מבחינתו.

זו השיטה הידועה מראשית האיסלאם: תהדיאה – "הפסקה זמנית ומוגבלת". בהצהרת קהיר מ־2005 התחייבו הפלגים ל"תקופת תהדיאה" מוגבלת, אך הדגישו את ה"זכות להתנגדות" - הורדת רמת הלחימה בלי לשנות את היעד. כפי שאמר ח׳אלד משעל ב־2008: התהדיאה היא טקטיקה בניהול הסכסוך שמטרתה להשיג יעדים כשהלחימה אינה מועילה.

כשהלחץ הצבאי גובר, חמאס עובר למשא ומתן; כשהשליטה נפגעת, הוא נשען על סיוע; כשהוא מתקשה להגן על תשתיות, הוא חוזר למרחבים אזרחיים; וכשנדרשת עצירת תקיפות, הוא מציג נכונות להסכם ואת ישראל כמכשילה. המסכנות והלחץ הבין־לאומי הם כלי עבודה לקניית זמן, שימור שליטה, בניה מחדש ושלילת לגיטימציה מישראל.

הדבר בולט סביב בתי חולים ואזורים הומניטריים ברצועה: תשתית אזרחית משמשת במקביל גם להסתתרות, פיקוד ולאחסון נשק. הלחץ המדיני מונע מישראל לפעול שם, ומעניק לחמאס מסתור והגנה. עסקאות החטופים הוכיחו עד כמה חמאס שמר על שליטה וניהל מהלכים מורכבים. הוא יזם אסטרטגי המנצל את המתווכות, התקשורת והסיוע.

לכן, ישראל צריכה לחדול להתייחס לכל אירוע כמשבר נפרד: מבחינת חמאס, המשא ומתן הוא המשך הלחימה באמצעים אחרים.

הכותב הוא תושב יתד, חקלאי, חבר מוביל בפורום עוטף ישראל ואחראי על תחום הבטחון והמודיעין של הפורו