שלושת הלאווים שישראל חייבת להתעקש עליהם

ההודעה שפורסמה מטעם חמאס זמן קצר לאחר הצהרת נתניהו לימדה על התקוות שארגון הטרור תלה במתווה 15 הנקודות. חמאס, כך נמסר בהודעה, מאשר את מחויבותו לסיכום שהושג במסגרת 15 הנקודות, וקורא לקבוע לוח זמנים ברור ליישומו.

חמאס מדגיש כי העדיפות בשלב הנוכחי היא להבטיח את יישום ההסכם באופן שיוביל להפסקת אש מוחלטת, סיום התקיפות על הפלסטינים, השלמת הנסיגה, פתיחת המעברים והכנסת סיוע אזרחי, וקורא להתחיל בתהליך השיקום ברצועת עזה. למי שפחות מצויים בטרמינולוגיה החמאסית - המילים "בשלב הנוכחי" נועדו להבהיר כי חמאס לא נטש את דרכו. זהו שינוי זמני של סדר העדיפות בגלל האילוצים שנכפו עליו.

להסיר את העמימות

בצד הישראלי יהיו מי שיטענו כי גם לאחר הודעתו של נתניהו על שלילת מתווה 15 הנקודות, עדיין נותרה עמימות בעמדותיה של ישראל בכמה סוגיות הנוגעות למהלכי מועצת השלום בעזה. הראשונה והמהותית ביותר היא שאלת המשך הפעילות הביטחונית היזומה של ישראל בזירת הרצועה.

אמנם ראש הממשלה הבהיר כי "צה"ל ימשיך לסכל את האיומים נגד כוחותינו ונגד אזרחינו", אך לא ברור מה לגבי השמדה יזומה של תשתיות טרור, המשך הפגיעה באנשי מנגנוני חמאס או חיסול של נוספים שהיו מעורבים בטבח 7 באוקטובר. אמנם אין לצפות מנתניהו לפרט את כל התרחישים לפעילות כוחותינו, אך מאחר שהמונח "סיכול איומים" כבר פורש בעבר באופן מצמצם, כדאי היה לומר בפשטות כי מערכת הביטחון תמשיך את פעילותה נגד חמאס, ללא כל שינוי. על כל פנים, אין הבהרה חדה יותר מאשר מעשינו בשטח, ולפי שעה טרם דווח על חידוש פעולות החיסול שצומצמו.

אשר לדרישת הפירוז, טוב היה לוּ נוספה להבהרה הישראלית התביעה לא להשאיר נשק או אמצעים של גורמי הטרור בשטחי רצועת עזה. כך היו נגנזים רעיונות הזויים שנשמעו בקשר לכך, כמו אחסון הנשק או השארתו בידי "גורמי שיטור" שיפעלו בעזה.

רק לפני שבוע הצהיר בכיר הארגון ראזי חמד: "איננו מתכוונים למסור את הנשק לישראל", והוסיף: "לא יבוצע כל מהלך של פירוק לפני שישראל תשלים את נסיגתה מן הרצועה". למי שמתקשים לזכור, זהו אותו ראזי חמד שכמה ימים לאחר 7 באוקטובר הסביר שישראל היא "מדינה שאנחנו רוצים להוריד", והבטיח: "'מבול אל־אקצא' הוא רק הפעם הראשונה. תהיה גם פעם שנייה, שלישית ורביעית". אם למישהו היה ספק, דבריו של חמד הבהירו כי חמאס מתייחס לשיחות המדיניות רק כמנוף לסילוק צה"ל, מבלי לוותר על כוחו הצבאי או על תשתיותיו.

חיזוק לא מפתיע לגישה זו הגיע מכיוון איראן. משמרות המהפכה הודיעו כי "מזימת פירוק חמאס מנשקו" לא תצלח, והיא נידונה כבר עתה לכישלון. בהודעה שפרסמו לציון יום השנה השני לחיסולו של איסמעיל הנייה, משמרות המהפכה שיבחו את נחישות לוחמי חמאס להמשיך בדרכו. אמנם ידם הארוכה של מנגנוני הביטחון הישראליים טרם השיגה את חמד, אך עדיין לא מאוחר להפגיש אותו עם הנייה.

לא להתבלבל

את המנגינה הזו של חמד אפשר לשמוע גם בלבנון. הנהגת חיזבאללה מבהירה בקולה כי ההסדרים המדיניים לא כובלים את ידיה. מזכ"ל הארגון, נעים קאסם, הצהיר באחרונה: "לא התחייבנו לאף אחד לא להתנגד לתוקפנות ולא להגיב לה", ופסל על הסף כל ויתור על נשק בעת הנוכחית.

אמנם ישראל נאלצת לשחק את המשחק הדיפלומטי שוושינגטון מובילה כדי להמשיך לזכות בתמיכתה, אך אסור לתת לכך לבלבל אותנו. לחיזבאללה ולחמאס אין שום כוונה להתפרק מנשקם ביוזמתם, ואיש לא יעשה זאת עבורנו. מה שמשבש את יכולתם להתעצם או לפגע הוא הלחץ הסיכולי התמידי, ולכן תהיה זו שגיאה אסטרטגית להרפותו.

כל עוד הם נתונים תחת איום מתמיד של ישראל, בכירי הארגונים ואנשיהם נאלצים לנהל את חייהם כנרדפים, במקומות מסתור, בפרופיל נמוך, ותוך נקיטת סידורי אבטחה שמכבידים את התנהלותם.

הנוסחה הישראלית ברצועת עזה ובלבנון צריכה להיות פשוטה: לא מוותרים על חופש פעולה סיכולי, לא נסוגים בטרם יפורקו ארגוני הטרור, ומגיבים בעוצמה לא־מידתית על כל ניסיון לפגוע בנו.

הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, כיהן כראש המל"ל בשנים 2021-2017