ההדחות במוסד הן עוד ניסיון של בריחה מאחריות | פרשנות

העיסוק העולמי בסוגיית ההסכם שנרקם לפתיחת מצר הורמוז מדגיש את עוצמת הכישלון של מבצע "שאגת הארי". יעדיו המוצהרים - הפלת השלטון באיראן, שלילת היכולת הגרעינית שלה, ופתרון לבעיית הטילים וארגוני החסות - נכשלו, ובמקומם הפכה סוגיית המצר לנשק רב עוצמה שאיראן מפעילה כדי לסחוט את ארצות הברית לוויתורים מפליגים.

המצר, שהיה פתוח ערב המלחמה לשיט חופשי ונטול מגבלות, נתון עתה (ומעתה) לגחמותיה של טהרן. ברצותה - תפתח אותו לתנועה וברצותה תסגור. מעמדת נחיתות מובהקת - צבאית, מדינית וכלכלית - הצליחה איראן לבצע היפוך אסטרטגי מרשים.

הסכם ההגנה שנחתם בסוף השבוע בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן מלמד עד כמה גדול החשש מפני איראן אפילו אצל שכנותיה הגדולות והחזקות ביותר (פקיסטן, למי ששכח, היא מעצמה גרעינית). הניסיון שלהן להציב חומה סונית מול הכוח השיעי המתגבר רק מבליט את בידודה של ישראל, שההרתעה שלה התעמעמה משמעותית לנוכח הכישלון בהשגת יעדיה.

המוסד לא פועל בוואקום

בסוף השבוע דווח בחדשות 12 כי ראש המוסד רומן גופמן הדיח מתפקידם את ראשת מינהלת המודיעין בארגון ואת ראש אגף איראן. ההדחה אמנם שווקה לתקשורת כמהלך שנעשה בהסכמה, אולם היא מזיעה ממאמץ לסמן את האחראים לכישלון - ולהרחיקו ממי שאחראי לו באמת.

העניין הזה דורש הסבר. המוסד לא פועל בוואקום. יש לו בוס, רה"מ בנימין נתניהו, שאיראן היא ה"בייבי" שלו כפי שהצהיר תמיד. נתניהו תמך במבצע, ועסק בו באינטנסיביות: הוא קיים עשרות דיונים שבהם ירד לפרטי־פרטים ושאל שאלות. כשאישר לבסוף את המבצע, הוא ידע היטב את מה הוא מאשר. הוא עשה זאת למרות התנגדות עזה של צה"ל, ומכתבים שקיבל מראש אמ"ן ומראש חטיבת המחקר באמ"ן, שקבעו כי הסיכויים שהמבצע יצליח קלושים, וכישלונו עלול לגרום נזק רב.

למרות זאת, כאמור, נתניהו החליט לאשר את המבצע. הוא אף יצא באמצע חודש פברואר לוושינגטון ושכנע את הנשיא טראמפ לתמוך במהלך, בניגוד לדעת רוב הצמרת הביטחונית והפוליטית בממשל. בזמן אמת נמנע טראמפ מלתת אור ירוק לאחד הרכיבים המרכזיים של המבצע - הפשיטה של כוחות כורדים לתוך איראן. מי שאמור היה להשיג ממנו את האישור, וכשל, היה נתניהו.

גופמן כיהן בתקופה האמורה כמזכירו הצבאי של נתניהו, וכזרועו הארוכה בפיקוח על המוסד. יודעי דבר מספרים שהוא גם תמך בתוכנית בהתלהבות רבה בדיונים המוקדמים. כישלונה הוא גם כישלונו הישיר, בהמשך לכישלונו של נתניהו. הדחת הבכירים כעת נדמית, לפיכך, גם כניסיון מגושם להרחיק את האחריות ממנו וממי שמינה אותו לתפקיד – ללא כל ניסיון או התאמה.

ק' ו־י' שהודחו, היו רחוקים מהשלמת תפקידם (ק', ראשת מינהלת המודיעין, כיהנה בו רק כחצי שנה). הדחה כזאת של בכירים המקבילים לאלופים בצבא היא חסרת תקדים. הטענה במוסד כי זכותו של ראש הארגון לעצב את המטה שלו מקוממת עוד יותר. לא רק משום שלא מדובר בארגון פרטי, אלא משום שדווקא הכישלונות של השנים האחרונות - מ־7.10 ועד ל"שאגת הארי" - מדגישים את הצורך בפלורליזם מחשבתי.

ובכל זאת יש דבר אחד טוב בהדחה הזאת. המוסד מודה בה רשמית שישראל נכשלה בהשגת יעדיה במלחמה האחרונה. זה חשוב לא רק לצורך הפקת הלקחים לעתיד, אלא כדי לדחוק הצידה את השקרים והמעשיות שהציבור הולעט בהם בזמן המבצע ולאחריו. עכשיו רק נותר לקבע את האחריות לכישלון, שלא מסתיימת בפורום רש"א (ראשי אגפים) במוסד. היא מגיעה לאותו המקום שבו היא חונה מאז 7 באוקטובר, וקשורה במישרין גם לידיעה שמביא היום ביני אשכנזי על מבצע ההשפעה שנוהל עבור קטאר בלשכת ראש הממשלה - במחיר של סכנה ברורה ומיידית להסכם השלום וליחסים עם מצרים. העובדה שנתניהו לא התנער מהפרשה, וממשיך להעסיק גם כיום את מקורביו שנכרכו בה, מלמדת שהוא לא למד דבר. הכישלון האסטרטגי הבא כבר מרוח על הקיר: את המחיר ישלמו כרגיל אחרים.