מכל הסעיפים ותתי הסעיפים ש'מועצת השלום' וישראל מתדיינים עליהם עתה בקשר לעזה ולפייק המכונה 'פירוק חמאס מנשקו', יש אחד מקומם באופן מיוחד: התביעה מישראל לחדול, ולו לפרק זמן קצר, מחיסול מפלצות הנוחב'ה וטרוריסטים נוספים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר.
עצם הנכונות לדון בעניין היא בעייתית. העובדה שגם החיסולים הללו הוכפפו עתה לאישור הרמטכ"ל והדרג מדיני, מלמדת שישראל כבר נענית חלקית לדרישה, שהרי עד ה-4 באוגוסט נדרש לחיסולים הללו אישור אלוף פיקוד בלבד.
תיעוד: חוסל מהאוויר מחבל שלקח חלק בחטיפתם של הירש גולדברג פולין ז"ל, אלי-ה כהן, אלון אהל ואור לוי // דובר צה"ל
נכון - זו כנראה אינה סוגיה בטחונית. ייתכן בהחלט שהמפלצות שערפו, שרפו, רצחו ואנסו ב-7 באוקטובר גברים, נשים וטף, אינם מהווים כרגע "איום מיידי'. אבל זו היא בהחלט סוגיה מוסרית מן המעלה הראשונה, ועל ישראל מוטלת החובה לומר, שיש לה גם מחוייבות כזאת. פשעים נגד האנושות ורצח עם, אסור שיהיו כפופים למו"מ, לא עם 'מועצת השלום', וגם לא עם ארה"ב.
האחרונים מבין 2,562 משתתפי הטבח שכוח המשימה המיוחד של צה"ל ושב"כ (נילי) חיסל, היו עבדאללה אבו אלטייף במרחב דיר אל בלח, וסאלם ג'מאל אבו לבאד, ראש חוליה בכוח הנוח'בה שפשט על קיבוץ ניר עוז. (שניהם חוסלו ב-2 לאוגוסט). מאז, למרות שהיו הזדמנויות מבצעיות, החיסולים הושהו, כדי לאפשר מו"מ על בלוף פירוק החמאס מנשקו - רעיון חביב וריאלי כמעט כמו הרעיון להפוך את עזה לסינגפור של המזרח התיכון.
הפגיעה המוסרית בהשהיית ועיכוב חיסול הנוחבות, היא ראשית לכל, מול משפחות החטופים, משפחות הנרצחים והחיילים שנפלו. למשפחות הללו הובטח, שכל מי שנטל חלק בזוועות אותו יום הוא בן מוות, ויירדף כל יום ויום משארית חייו, עד שיחוסל. ההתחייבות הזאת לא הייתה עוד הבטחה מן הפה אל החוץ, אלא נדר מוסרי קדוש, שהחברה הישראלית נשבעה לעצמה ולסובבים אותה מתוך האפר של השבעה באוקטובר.
את הנדר הזה שהוצמד לנדר של החזרת החטופים, אסור להפר, גם מול לחץ אמריקני כבד, וגם מול לחצי המתווכות, פטרונות 'האחים המוסלמים' וחמאס, טורקיה וקטאר. אלא שלמרבה הצער, ההבטחה הזאת עומדת עתה בספק, והלוואי שנתבדה.
אחרי רצח 11 הספורטאים הישראלים במינכן ב-1972 הוציאה ישראל אל הפועל את מבצע 'זעם האל' ורדפה ללא הפסק, לאורך חודשים ושנים, בכל רחבי תבל, אחר שולחי הטרוריסטים ובכירי ארגון הטרור הפלסטיני 'ספטמבר השחור'. היא חיסלה רבים מהם.
מוסרית, ישראל מחוייבת היום אף יותר מאשר אז, הן בשל אופי הטבח והן בשל היקפו. על פי הערכת גורמי בטחון, ישנם עוד כ-400 נוחבות שהשתתפו בטבח, וטרם חוסלו (או נעצרו) ועוד אלפים נוספים מקרב האוכלוסיה 'הלא מעורבת', שבאו להשלים את המלאכה, לשרוף, לבזוז, ואף לרצוח ולהשתתף בחטיפות.
כל אלה, אסור שיהיו חלק מהסכם או הבנה עם חמאס או כל גורם אחר: לא חסינות זמנית ולא חסינות קבועה, ולא הסדרי מילוט או טריטוריה שתהפוך עבורם למקלט. אלא ציווי ברוח דברי דוד בתהילים - "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו