"אנחנו יחד מהחיתולים. למדנו יחד, הדרכנו יחד בבני עקיבא, עזרנו זה לזה לארגן את הצעות הנישואים והיינו העדים זה של זה בחתונה", כך משחזר בכאב הבוקר (חמישי) מיכאל תומר, חבר ילדות קרוב של רס"ן הראל בירנשטוק מנוקדים שנפל בקרב בדרום לבנון.
תומר סיפר על דמותו של הראל, מפקד פלוגה בחטיבה 55: "הראל לא היה אדם של הרבה מילים, אלא אדם של מעשים. פחות שיחות נפש ויותר עבודה. הוא היה אבא מדהים ובן זוג מדהים. בכל תחנה בחייו הוא עשה את המקסימום, ולכל מטרה שהציב מול עיניו חתר בנחישות. כך הוא היה גם בצבא - מקצוען, מפקד שהכיר את החיילים שלו, בדיוק המפקד שהיית רוצה שיהיה לך".
חבר הילדות הוסיף על המחיר האישי והשליחות: "הוא הקדיש את חייו להגנה עלינו, בלי גרם של ספק, תוך הבנה מלאה של המחיר שהוא ומשפחתו משלמים. הוא עשה זאת גם על חשבון הזמן עם אשתו וילדיו וגם על חשבון היכולת להתפתח מקצועית כפי שהיה רוצה, רק כדי להגן עלינו. כשיש לך חבר שמשרת במקום כזה אתה תמיד דרוך. רק אתמול בבוקר התכתבנו והוא סיפר לי שהוא נכנס לפעילות. ברגע ששמעתי שיש אירוע בגזרה הזאת נכנסתי לחרדה, ובסופו של דבר חבר סיפר לי שזה הוא. זה שבר אותי".
שי מוסקוביץ, חבר ילדות של הראל הוסיף: "הראל היה חבר שהולך איתי מכיתה א׳. בגדול, היינו יחד כל החיים. הוא היה אדם של אנשים, עם כריזמה שופעת שפשוט גרמה לכולם להתאהב בו. הוא ידע להניע אנשים, הבין מה חשוב בחיים והשקיע בדברים החשובים באמת. מדינת ישראל חייבת לו כל כך הרבה. הוא היה מ״פ בצנחנים עוד לפני המלחמה, ובמהלכה הוביל את הפלוגה שלו בעזה ובלבנון. הוא היה גאה מאוד במשפחה שלו ובפלוגה שעליה פיקד.
"הראל אהב כל כך את המשפחה שלו ואת החברים שלו. הוא הבין שחיים רק פעם אחת, ושבאנשים שאוהבים באמת שווה להשקיע. יש לו ארבעה ילדים קטנים. הלוואי שנהיה ראויים לאובדן שלו. להראל ולי יש חבר טוב משותף, אנחנו מעין שלישייה כזאת. אותו חבר משרת בפלוגה של הראל, הראל היה המ״פ והוא הסמל. אתמול בצהריים, כשהוא היה בבית בחופשה, הוא התקשר אליי וסיפר לי. הפלוגה והשליחות הצבאית היו כל חייו בשלוש השנים האחרונות. זה היה חשוב לו אפילו יותר מהקריירה שלו, והוא שילם על כך מחירים כבדים. הוא עשה מאות ימי מילואים, בחגים, בחופשות וגם עכשיו ביולי ובאוגוסט. הוא דיבר על זה כל הזמן, זה העסיק אותו והיה אחד הדברים החשובים ביותר בחייו. הוא היה תותח בתפקיד הזה. הוא הבין את גודל האחריות ואת החשיבות של מה שהוא עושה״.
רס"ן הראל בירנשטוק נהרג מפיצוץ מבנה ממולכד בכפר מג'דל זון בדרום לבנון, בעת שכוח מילואים מחטיבה 55 אבטח עבודות הנדסיות במרחב. בתקרית הקשה נהרג גם החובש הקרבי של הפלוגה, רס"ם (מיל') תמיר וקנין ז"ל, וארבעה לוחמים נוספים נפצעו באורח קשה ופונו לבית החולים רמב"ם. בפיקוד הצפון פתחו בתחקיר מעמיק לבחינת אופן כניסת הכוח למבנה והמידע המודיעיני על המרחב.
"אז מי ישמור על המדינה?"
סהר מרציאנו, בן דודו של תמיר וקנין מאילת שנהרג בדרום לבנון אתמול מספר ל"היום": "תמיר היה האיש המצחיק. זה שיזרוק מילה או הערה צינית בדיוק בסיטואציה שכולם בשקט.
כשמישהו היה צריך עזרה, הוא הראשון שהיה בא לעזור ללא תמורה, ללא שאלות מתייצב ראשון. היה מצחיק, שנון, ציני עם לב ענק. ילד חכם ערכי שלא היה מוכן לוותר על יום אחד של מילואים. הוא היה אומר, אם אני לא אלך, אז מי אשמור על המדינה".
יואב אחיו של תמיר וקנין שנהרג בלבנון אמר: "הוא היה בן אדם טוב. כל מי שהיה סביבו היה צוחק. הוא היה האור של כולם, תמיד הוא מחייך. הוא התגייס לשירות בצנחנים. מהשבעה באוקטובר הוא כל הזמן במילואים. עושה תקופה, נח קצת ושוב יוצא למילואים".
"הוא מאד רצה להתקדם בעבודה. הוא שקל אם ללכת על משרה בארצות הברית. היה לו קשה לעשות את זה בגלל המשפחה, אבל הוא רצה לבנות את העתיד. תמיר רצה מאד להתקדם בעבודה. הוא עשה קורס ואחר כך החל לעבוד בחברה. יחד עם זה הוא תמיד דאג למשפחה. תמיד היה מתקשר להורים, לאחים, בא לבקר הרבה. ממש דאג לכל מי שסביבו. שירות המילואים קצת תקע לו את העבודה, אבל הוא הרגיש חייב לעשות את זה. אני רוצה שיזכרו איזה בן אדם טוב הוא היה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו