המלכודת שמאחורי "השלום" הסורי: לא מוותרים על הנכס היקר

במתק שפתיים אופייני הכריז השבוע נשיא סוריה אחמד א־שרע, לקראת ביקור מזכ"ל האו"ם בדמשק, כי פניו להסדר שלום עם ישראל. באותה אמירה הדגיש כי סוריה לא מוותרת על רמת הגולן הכבושה בידי ישראל. המזכ"ל אנטוניו גוטרש הצטרף אליו בהצהרה שהאו"ם מכיר ברמת הגולן כשטח סורי כבוש.

אם לכמה שנים נטו להאמין בישראל כי בהכרתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בריבונות ישראלית בגולן נמוגה הסכנה לתביעות סוריות ובינלאומיות לנסיגה ישראלית מהגולן - כדאי להתעורר.

מדמשק עבר מזכ"ל האו"ם לביקור בחלקה הטורקי של קפריסין, שטח שנכבש בידי הטורקים בשנת 1974 ומאז חילק את האי לשתי מדינות. גם לשם הגיע המזכ"ל עם תקווה לקידום הבנות בין קפריסין היוונית לקפריסין הטורקית.

בהשוואה לקפריסין, שם השתלטו הטורקים על מחצית האי מתוך אינטרס להתפשטות בים התיכון, רמת הגולן נכבשה בידי מדינת ישראל מתוך הזכות להגנה עצמית מול סוריה, שפתחה במלחמה נגד ישראל ב־1948, ב־1967 וב־1973. ביחס לשטחה הכולל של סוריה, שטח רמת הגולן המוחזק בידי ישראל הוא לגמרי שולי - פחות מ־3%.

הצעת נגד - בלי נסיגות

בינתיים הצליח נשיא סוריה אחמד א־שרע להיראות כמושיט יד לשלום, וישראל מוצגת כעומדת בסירובה. אלא שבאותו האופן גם ישראל יכולה להציע שלום מלא, בליווי האמירה כי הגולן אינו עומד למשא ומתן.

את כנות ההצעה של א־שרע על מוכנות לשלום מומלץ להבין על פי מסורת העורמה באסלאם. ייצג אותה בשנינות השייח' אל־קארדווי בביקורו בלונדון בשנת 2004. הוא הוכר כמורה של הארכי־טרוריסט אוסמה בן לאדן, וכניסתו לארה"ב נאסרה. הזמנתו ללונדון עוררה ביקורת ציבורית, ובמסיבת עיתונאים הוא ענה למבקריו שהוא מגיע בבשורת האסלאם הסובלני.

רבים ביקשו לברר מה הוא באמת: נציג הטרור או נציג הסובלנות. אלא שעל פי מסורת האסלאם - הוא יכול להיות שניהם יחד, תלוי בהקשר. כך גם נשיא סוריה א־שרע. בדיבורו מול הממשל האמריקני והאיחוד האירופי הוא מצטיין בבשורת שלום.

במקביל, הוא ואנשיו ממשיכים לשאת את שליחות הג'יהאד, כפי שביטאו אותה בטבח במיעוטים בסוריה - העלאווים, הדרוזים, הנוצרים והכורדים. בוודאי ראוי להכיר בתהליכים המואצים שמוביל א־שרע, בהכוונה טורקית, לבנייה מחודשת של צבא סוריה ביכולות התקפיות.

מי יסכים לסגת?

בעשרות השנים שבהן שירתי בגולן ליוויתי עשרות משלחות של קצינים בכירים מצבאות העולם, ובהם גם סינים ורוסים. כולם ציינו כי אסור לישראל לרדת מהגולן. בשנת 2000, כשרה"מ אהוד ברק הגיע כמעט לקצה במו"מ על הסכם שלום עם סוריה, ליוויתי כמפקד אוגדה בסיור של יום בגולן - בשליחות דובר צה"ל - את עורך המגזין "טיים".

בסיום הסיור, בתצפית ממצוקי כפר חרוב אל הכנרת, הוא הביע תמיהה הכי פשוטה: את המקום הזה הפכתם לגן עדן. אתם סללתם, אתם בניתם, אתם נטעתם - מי יכול להסכים להרוס את כל זה ולסגת?

משהו בסיסי בשקיקת השלום הישראלית טעון ריפוי. השלום בהחלט רצוי, אך לא בכל מחיר. את התקדים של הסכם שלום הכרוך בנסיגה ובעקירת יישובים יצר רה"מ מנחם בגין בהסכם השלום עם מצרים.

כדאי להזכיר כי רוב חברי מפלגת העבודה, ולא רק יגאל אלון, התנגדו אז לנסיגה מלאה מסיני, שהיתה כרוכה בעקירת היישובים הישראליים. יצחק רבין אמר אז שמוטב להסתפק בהסכם אי־לוחמה שלא כרוך בעקירת היישובים.
לאחר כמעט 60 שנות התיישבות בגולן, מדינת ישראל צריכה ללמוד כיצד להציע שלום בהיפרדות גואלת מנוסחת החורבן "שטחים תמורת שלום".