לא עוד אותם יעדים ולחימה אגרסיבית יותר: המטרות של ישראל במערכה הבאה

נכון למועד כתיבת שורות אלה, למרות שחלק מהרשויות המקומיות החליטו על פתיחת מקלטים, פיקוד העורף טרם שינה את הנחיותיו לאזרחי ישראל. אלא שלאור ניסיון השנה האחרונה ב"עם כלביא" וב"שאגת הארי", הרשויות, כמו גם הציבור כולו, קוראים היטב את הסימנים ומבינים כיייתכן שאנחנו שוב לקראת סבב לחימה עם איראן.

למעשה, מתחילת השבוע האחרון הועלתה הכוננות בישראל בצורה דרמטית. אם עד כה הכוננות נחשבה ל"גבוהה", הרי שכעת צה"ל נמצא בכוננות שיא, מוכן לכל התפתחות בטווח זמן קצר מאוד. למעשה, במערכת הביטחון ערוכים כעת לכל החלטה שהדרג המדיני עשוי לקבל.

בהערכות מצב פנימיות במערכת הביטחון עולה כי האפשרות הטובה ביותר מבחינת ישראל כעת היא המשך המצב הקיים, קרי, מצור אפקטיבי על איראן, כשארה"ב מפעילה עליה לחץ צבאי. אלא שהמצב הזה אינו מרצה את טראמפ, שאינו אוהב סטגנציה, ולכן החשש הוא שלנשיא ארה"ב יימאס והוא יפנה לכיוון הסכם שלא יהיה טוב לישראל. לכן, האלטרנטיבה השנייה מבחינת ישראל היא חידוש הלחימה, אך במתכונת שונה ואגרסיבית יותר מזו שראינו ב"שאגת הארי". לו היו שואלים את ראשי מערכת הביטחון, הם היו אומרים שחידוש הלחימה חייב לכלול גם פגיעה בתשתיות לאומיות איראניות.

אך גם במקרה כזה, אף אחד לא מבטיח תוצאה שונה באופן דרמטי, קרי, נפילת המשטר האיראני או לכל הפחות כניעתו. החשש הגדול הוא שאיראן תתקוף את מאגרי הנפט של שכנותיה, מה שעלול להיווצר משבר אנרגיה אמיתי, שבו טראמפ, כידוע, ממש לא מעוניין.

אפשרות נוספת היא מיסקלקולציה איראנית והחלטה של צמרת השלטון בטהרן לפתוח במתקפת מנע מבחינתה, כדי להסב לישראל נזק בהפתעה, מתוך הבנה שמי שפותח במלחמה הוא שמשיג בדרך כלל את ההישג הגבוה יותר. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שישראל נמצאת בכוננות גבוהה לא רק לפעולה, אם תידרש, אלא בעיקר להגנה. כך או אחרת, ייתכן שלפנינו עוד תקופה של מתיחות גבוהה, שעשויה להסתיים בחידוש הלחימה, או שלא. הכול כנראה יוכרע בידי אדם אחד שיושב בוושינגטון ומקבל את ההחלטות החשובות באמת לחיינו.