ישראל נכנסת, שוב, לכוננות גבוהה לקראת חידוש אפשרי של המערכה באיראן. כל הסימנים מראים אמנם שארצות הברית מבקשת לנהל בעצמה את המערכה ולהותיר את ישראל מחוץ לה, אולם לא בטוח שתוכל לשלוט במהלכים במלואם אם אכן תעצים את המתקפות באיראן.
ממילא גם קיימת תמיד האפשרות שמאחורי הקלעים מתקיים מבצע הונאה אמריקני־ישראלי, כפי שקרה ערב שתי המערכות האחרונות באיראן, ביוני אשתקד ובפברואר השנה. בשני המקרים הואשם הנשיא טראמפ כי נגרר אחרי ישראל, ולכן סביר שיבקש לנהל כעת את המערכה בעצמו. בארה"ב גם חוששים "לשחרר את החבל" לישראל, בהינתן הקפריזיות בקבלת ההחלטות שמיוחסת לה והחשד כי חלק מהמהלכים שלה מונעים מצרכיו הפוליטיים של ראש הממשלה נתניהו.
העיסוק העולמי העיקרי בהקשר האיראני מתמקד, כמו בכל החודשים האחרונים, בסוגיית מצר הורמוז. אתמול איים טראמפ לפגוע בגשרים ובתשתיות נוספות על כל פגיעה בספינות שמנסות לעבור במצר. דבריו מבטאים את תסכולו הקבוע מכך שהאיראנים אינם משתפים פעולה עם תוכניותיו, אולם לא ברור אם הוא מוכן להסתכן בחידוש מלא של המערכה - בניגוד מוחלט לעמדות הציבור האמריקני.
בשונה מהעיסוק העולמי, בישראל מתמקדים בסוגיית הגרעין. שלשום פרסם "וול סטריט ג'ורנל", בהסתמך על מקורות ישראליים, כי איראן החלה להעביר צנטריפוגות למתקן התת־קרקעי שנבנה בהר המכוש, סמוך לנתנז. מדובר ביעד מבוצר ומבוטן, שנחשב לחסין בהשוואה למתקני הגרעין האחרים של איראן. ההערכה היא שאיראן טרם החלה להפעיל את המתקן, אבל החשש הוא שתסתייע בו בעתיד כדי לפרוץ לעבר הגרעין.
סביר שמי שעמדו מאחורי הפרסום ביקשו לכוון את הזרקור להפרות הנמשכות של איראן בתחום הגרעין, וגם כדי לדחוק בממשל בוושינגטון לפעול כנגדו. גם אם ארה"ב תתקשה להרוס את המתקן מהיסוד בגלל העומק שבו הוא נמצא, היא יכולה לחסום את הכניסות אליו, לפגוע במערכות שלו ולשבש את הפעילות בו לפרק זמן ממושך.
פרס לחמאס על 7.10
אלא שוושינגטון קשובה כעת פחות לצרכיה של ישראל - גם לאלה שעומדים בבסיס קיומה. עדות לכך ניתנה בשבוע שעבר, עם כוונת טראמפ למכור מטוסי F-35 לטורקיה, ובכך לערער את היתרון האיכותי של ישראל באזור. עדות נוספת לכך ניתנה אתמול, כשנחשפה ב"ניו יורק טיימס" כוונת הממשל לאפשר לסעודיה לפתח יכולת גרעינית אזרחית, שתכלול העשרת אורניום על אדמת סעודיה.
מדובר בהתפתחות מסוכנת מכמה טעמים. ראשית, כי עד כה התעקשה ישראל (בגיבוי אמריקני) שלא לאפשר העשרת אורניום לאף מדינה באזור, מחשש שהידע והיכולת שייצברו ישמשו בעתיד להעשרה לצרכים צבאיים (כלומר, כבסיס לייצור פצצות גרעין). לכן גם לא מתאפשר לאיחוד האמירויות להעשיר אורניום על אדמתה במסגרת תוכנית הגרעין האזרחית שלה, והיא מקבלת את מוטות הדלק המועשרים ממדינות אחרות.
שנית, כי המשטר בסעודיה עלול להתערער, ולהיתפס בעתיד בידי גורמים עוינים שאסור שתהיה ברשותם יכולת גרעינית ואפשרות להגיע לפצצה. שלישית, כי בעקבות סעודיה ישאפו מדינות נוספות באזור לפתח תוכנית גרעין אזרחית: טורקיה ומצרים הן מועמדות בולטות, לא יחידות. רביעית, כי מרגע שסעודיה תעשיר אורניום על אדמתה יישלל נימוק עיקרי שמוחזק כנגד איראן, שגם היא טוענת כי פרויקט הגרעין שלה מיועד למטרות אזרחיות בלבד.
וחמישית, כי ישראל היתה אמורה לקבל פיצוי שמן - נורמליזציה מלאה בין ישראל וסעודיה - בתמורה להסכמתה שסעודיה תפתח תוכנית גרעין על אדמתה.
הנשיא ביידן סירב להתגמש בנושא, למרות לחצים ופיתויים סעודיים כבדים. דווקא טראמפ הוא זה שנותן כעת לסעודיה את המתנה הגדולה מכולן, ככל הנראה כפיצוי על המחיר ששילמה סעודיה במלחמה עם איראן וכדי לאזן את ההגמוניה ביניהן במפרץ. על הדרך הוא גם נותן פרס לחמאס, שיצא למתקפת 7 באוקטובר בין היתר כדי לסכל את היוזמה הישראלית־סעודית.
גבעת הקפיטול אינה עונה
בימים עברו יכלה ישראל לפעול בגבעת הקפיטול כדי לסכל את המהלך, או לכל הפחות כדי לעקר ממנו את החלק המסוכן (העשרת אורניום בסעודיה) וכדי לכרוך אותו בעסקה אזורית גדולה. אבל נתניהו הצליח להפוך את ישראל למותג רעיל בוושינגטון: היחס כלפיו - וכתוצאה מכך כלפי ישראל - הוא שלילי במפלגה הדמוקרטית ובחלקים גדולים של המפלגה הרפובליקנית, כפי שעלה מההתבטאויות של סגן הנשיא ג'יי די ואנס. גם טראמפ עצמו, עושה רושם, מאס בנתניהו, וישראל כבר אינה תופסת מקום מרכזי בשיקוליו.
כל אלה הם תוצאות לוואי נוספות של הכישלון האסטרטגי בניהול המערכה האחרונה באיראן. לצדדים יש עכשיו הזדמנות למקצה שיפורים, אבל כדי שזה יקרה נדרשים תיאום עמוק ואורך רוח - שני מצרכים שוושינגטון וירושלים אינן מצוידות בהם בשפע בעת הזאת, למרבה הדאגה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו