צה"ל בכוננות שיא למלחמה עם איראן - אלו התרחישים שאליהם ישראל נערכת

לאחר שבועות בהם דווח בישראל על כוננות גבוהה, לקראת אפשרות של חידוש הלחימה עם איראן - ביממות האחרונות הועלתה הכוננות לכוננות שיא. בצה"ל, בדגש על חיל האוויר ואגף המודיעין, הגבירו ביממות האחרונות את ההיערכות לקראת אפשרות של חידוש הלחימה.

זה כ-11 ימים שפיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM) תוקף יעדים שונים באיראן, בדגש על יעדים הקשורים למיצר הורמוז. ככל שחולפים הימים, כך נדמה, מחריפה ארה"ב את עוצמת התקיפות - וכעת היא תוקפת גם גשרים ותשתיות.

החרפת התקיפות והטון משקפת את חוסר שביעות רצונו של הנשיא דונלד טראמפ, שלא אוהב את הסטגנציה ואת העובדה שהאיראנים לא נעתרים לדרישותיו במו"מ בנושא הגרעין, ואף חשוב מכך - בנושא מצרי הורמוז.

נכון לעכשיו, סלע המחלוקת העיקרי הוא הורמוז. טראמפ אינו יכול להרשות לעצמו לוותר על חופש השיט, ואילו איראן אינה יכולה לאפשר אותו, משום שהשליטה במיצר נותרה מבחינתה אמצעי הלחץ המשמעותי האחרון.

בחילופי המהלומות הללו בין ארה"ב לאיראן, ישראל משמשת בשלב זה כשחקן משני. נכון למועד כתיבת שורות אלה, היא אינה מעורבת באופן ישיר בעימות בין שתי המדינות, גם אם היא מושפעת ממנו.

ההיגיון שמאחורי התקיפות האמריקניות עדיין אינו ברור לבכירים בישראל, אך במערכת הביטחון מזהים שתי אפשרויות. הראשונה היא חזרה ללחימה עצימה, והשנייה: ניסיון אמריקני לשוב לשולחן המשא ומתן תחת אש.

במערכת הביטחון סבורים כי האינטרס הישראלי בסיטואציה שנוצרה הוא אחת משתי חלופות מרכזיות: הראשונה, והמועדפת בשלב זה, היא המשך המצור האפקטיבי על איראן. בישראל מעריכים כי המצור מפעיל לחץ הן על המשטר והן על האזרחים, המתמודדים עם אינפלציה גבוהה, גל חום, הפסקות חשמל ומחסור, אשר מעמיק את הקושי של המשטר האיראני לעמוד על רגליו.

עם זאת, בישראל לא בטוחים שטראמפ מעוניין להמשיך במדיניות זו לאורך זמן, נוכח סלידתו ממצבי קיפאון, ולאור דאגתו למחירי הנפט. החשש בישראל הוא שבסופו של דבר ינסה לשבור את המצור באמצעות הסכם שייחשב בעיניה לגרוע - כזה שלא יטפל באופן ממשי בתוכנית הגרעין או במערך הטילים של איראן.

אם טראמפ לא יבחר להמשיך במצור, ובמקביל יימשכו חילופי המהלומות בין ארה"ב לאיראן, כפי שישראל הייתה מעוניינת, הרי שהחלופה המועדפת מבחינת ישראל היא חידוש הלחימה. אלא שהפעם, כך מקווים בישראל, מדובר יהיה בתקיפה רחבה בהרבה מזו שראינו ב"שאגת הארי"- "הכול מהכול", ללא עכבות, לרבות פגיעה בתשתיות לאומיות.

עם זאת, אף אחד בישראל לא יודע לומר אם טראמפ ייתן לתקיפה נרחבת כזו אור ירוק. יתרה מכך, לאחר הסבב הקודם, איש אינו יכול להתחייב שגם תקיפה של התשתיות הלאומיות תוביל לנפילת המשטר האיראני או להפסקת פעילותו בתחום הטרור.

בנוסף, אין ודאות שהמהלך ישמיד סופית את תוכנית הגרעין האיראנית או יביא לתוצאה אסטרטגית משמעותית אחרת. עם זאת, במערכת הביטחון היו רוצים להשלים תקיפות ביעדים שלא הותקפו בסבבים הקודמים, ולגרוע מאיראן יכולות שהיא מנסה לשקם בחודשים האחרונים.

הבעיה היא שגם התרחיש הזה מוטל בספק. ההערכה היא שטראמפ יתקשה לאשר מהלך שעלול להוביל לתגובת נגד איראנית בדמות תקיפת משק האנרגיה במדינות המפרץ. תרחיש כזה עלול לטלטל את שוק האנרגיה העולמי, וכידוע, הדבר האחרון שטראמפ רוצה או צריך לקראת בחירות האמצע בנובמבר הקרוב הוא עלייה במחירי הדלק.

גם האינטרס הישראלי בחידוש הלחימה אינו חד-משמעי. מעבר לסבל הצפוי של אזרחי ישראל, להרס האפשרי ברחבי הארץ  ולפגיעה בכלכלה, יש בישראל מי שתוהים אם נכון להקצות פעם נוספת משאבים עצומים ולשחוק עוד יותר את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, כאשר התוצאה אינה מובטחת.

לכך מצטרפת גם שאלת המימון: כפי שחשפנו אתמול, משרד האוצר מסרב להעביר למערכת הביטחון את תוספת התקציב שעליה הנחה ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות "שאגת הארי".

כך או אחרת, גם ללא כל ידיעה קונקרטית, ניסיון העבר מ"עם כלביא" ו"שאגת הארי" מלמד כי סביר להניח שאם ארה"ב תבקש מישראל להצטרף למערכה, ישראל לא תהסס לעשות זאת.

במקביל, גם האפשרות שהאיראנים יחשדו כי ישראל מתכננת מהלך התקפי ויחליטו להקדים ולהנחית מכה משלהם אינה נשללת. זו הסיבה, בין היתר, למוכנות הגבוהה מאוד שנרשמת.

בשורה התחתונה, כמעט שלוש שנים אחרי שבעה באוקטובר, גם הקיץ הזה אזרחי ישראל ממשיכים לחיות במתח ובחוסר ודאות. איש אינו יודע מה יוליד יום והאם יוכלו להוציא לפועל את חופשות הקיץ שתכננו.