האיום הטורקי: תוכנית ארדואן להחלשת ישראל - שמעוררת דאגה בירושלים

"טורקיה אינה מדינת אויב", הדגיש רה"מ בנימין נתניהו בשבוע שעבר בראיונות שהעניק לתקשורת הזרה.

מה היא כן? ישראל עוסקת רבות בהתארגנות החדשה של הגוש הסוני במרחב האזורי בהובלת טורקיה ובחיזוק קטארי, על רקע היחלשות הציר האיראני. רג'פ טאיפ ארדואן, שמזהה את ישראל כמעצמה אזורית, פועל רבות כדי למנוע ממנה להפוך למדינת סחר בנתיב העובר מהמזרח למערב ומשקיע בכך מאמצים רבים. הוא גם שולח זרועות התערבות לאזורי סכסוך פעילים במזרח התיכון, נותן מחסה לצמרת חמאס ומבקש להתבסס בסוריה.

זו אכן לא מלחמה במובן שאליו התרגלנו במזרח התיכון, אך השאיפות, הרטוריקה והפעולות האחרונות של הנשיא הטורקי לא נותנות מנוח לישראל, שמזהה לצד היחלשות הציר האיראני את עלייתו של כוח חדש־ישן במרחב: הגוש הסוני.

אחד החששות הוא שלנוכח האכזבה של סעודיה מהפעילות המוגבלת של ארה"ב מול איראן, היא תהפוך לשחקנית חזקה ומשמעותית בגוש הסוני. באופן הזה ארדואן תוקע טריז עמוק באפשרות של ישראל וסעודיה להתקדם לעבר הסכם שלום, ואף מסיג לאחור התקדמות שנעשתה בנושא.

נערכים להמשך העימות

ארדואן נהנה מצד אחד מהיחלשות איראן והציר שהחזיקה, ומנגד מנסה לשחק מעין מתווך פעיל נגד המשך התקיפות האמריקניות והישראליות על המדינה.

מהצד השני, גם איראן עוד לא הרימה ידיים, ובישראל נערכים להמשך העימות במטרה להוביל להחלשת המשטר ולהפלתו. למרות מצבו הקשה של המשטר, הוא עדיין מעוניין לחדש את טבעת האש סביב ישראל באמצעות חיזבאללה, חמאס (המוחלשים) וגם החות'ים, שמחזיקים ב־200 אלף חיילים מאומנים ומצוידים היטב.

פרופ' קובי מיכאל, עמית בכיר במכון משגב וחוקר ב־INSS, אומר ל"ישראל היום" כי ישראל נמצאת ב"לימבו אסטרטגי".

לדבריו, "ישראל נקלעה למציאות שבה היא לא יכולה לתרגם את ההישגים הצבאיים לתוחלת אסטרטגית, שהמשמעות שלה היא עיצוב אותה ארכיטקטורה אזורית חדשה. הלימבו נוצר כתוצאה מכניסת האמריקנים למשא ומתן מול האיראנים מתוך חוסר הבנה מוחלט של מי הם האיראנים. היה ברור שאין סבירות לגישור על הפערים בין הצדדים ושהאיראנים רק מנצלים את הזמן לבניית יכולות מחדש, כי הם לא מוותרים על הרעיון האסטרטגי של הציר וחיסול ישראל".

עוד אומר פרופ' מיכאל כי "בציר הזה חיזבאללה הוא היהלום שבכתר, ולכן האיראנים דרשו לחבר את הפסקת האש עם ארה"ב להפסקת אש בלבנון, כדי לשמר את חיזבאללה כנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלהם. זה גם איתות לכל השלוחים האחרים שנחלשו מאוד בסוריה, בעיראק, בעזה ובחות'ים, שהם ייחלצו לעזרתם כמו שהם עושים עבור חיזבאללה. לכן כבר היום ניתן להצביע בבירור על הרצון שלהם לחדש את טבעת האש סביבנו, ולכן כל עוד המשטר הזה קיים - אין סיכוי שאיראן תשנה את דרכיה".

נאט"ו תיכנס לתמונה?

במובן הזה סבור פרופ' מיכאל כי ישראל צריכה להיות ערוכה ליום פקודה ולהמשך ישיר למבצע שאגת הארי, שמעולם לא הסתיים רשמית. "ישראל כרגע צריכה לאפשר לאמריקנים לנהל את זה מול איראן, אבל להתכונן להגיב בצורה מאוד חריפה אם המשטר האיראני יכניס אותנו לעימות ויתקוף כאן. יכול להיות שטראמפ ינסה לבנות קואליציה עם מדינות המפרץ ואולי נאט"ו מול איראן, וידרוש מישראל להכיל מתקפה עתידית עליה, בדומה לדרישת בוש האב משמיר בזמנו. אז שמיר הסכים שלא לתקוף בעיראק כשנורו סקאדים על ישראל. היום, לדעתי, ישראל תצטרך להגיב באופן חריף אם תותקף - גם במחיר התנגשות עם הנשיא טראמפ ומשבר ביחסים עם ארה"ב".

אל"ם (מיל') פרופ' גבי סיבוני, מנכ"ל מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, מסביר את הזיקה בין היחלשות הציר האיראני לצמיחתה של טורקיה במרחב. "לטורקיה מתאימה איראן חלשה, אבל לא איראן חדשה. לכן הטורקים מנעו ניסיון להכניס כורדים לאיראן, ולא רק משום שיש להם חשבון איתם", מסביר פרופ' סיבוני.

לדבריו, "היחלשות איראן היא מובהקת, והמשטר נמצא על זמן שאול. המשך המגמה הזו תלוי בפעולות שינקטו האמריקנים. אם המתקפה תתרחב על כל המערך הכלכלי האיראני, הם יעמדו בפני עשרות שנים של שיקום. צריך לזכור שאיראן יכולה לחיות על לחם עוד מאה שנה ולהותיר את היעד להשמיד את מדינת היהודים. הם יעשו כל שלאל ידם כדי לשקם את טבעת האש. הרצון ישנו, השאלה היא אם תהיה להם יכולת".

מנגד, על עלייתו של ארדואן ככוח אזורי אומר פרופ' סיבוני: "הציר הסוני הרדיקלי בהובלת טורקיה וקטאר עולה. הרעיון של ארדואן הוא להחזיר חזרה את האימפריה העות'מאנית בכל רחבי המזרח התיכון. הוא מחזיק בסיס צבאי ענק בסומליה ומנסה לאתגר את פרויקט הסחר מהודו דרך ישראל לעולם, ובמקומו לייצר ציר חלופי דרך טורקיה, פקיסטן וסוריה. טורקיה גם מנסה לפעול בתוך ישראל, אפרופו הבחירות, באמצעות מבצעי השפעה וגם באמצעות פעולות באגן הקדוש בירושלים, על ידי מימון מסגדים והקמתם כדי לאתגר את הנוכחות הישראלית".

מעבר לעצמאות חימושית

אל מול האתגרים הללו - איראן, טורקיה ונגזרות ההשפעה שלהן, כולל אל מול הממשל האמריקני - ישראל צריכה להיערך במודל חדש, מבהירים החוקרים. לא עוד תלות מוחלטת בארה"ב, כי אם מעבר לעצמאות חימושית ככל הניתן ויצירת בריתות נוספות באזור.

"אני מציע לאחרונה לא מעט להתנתק מהסיוע האמריקני, וראש הממשלה הולך בכיוון הזה", אומר פרופ' סיבוני, שסבור כי המטרה היא לא להשאיר את כל הביצים בסל אמריקני אחד, "וגם להתחיל להתנתק מהתלות בתחמושת אמריקנית ולפתח שותפות עסקית עם מדינות נוספות כמו דרום קוריאה, הודו ויפן כדי לפתח את התעשייה הצבאית".

גם פרופ' מיכאל מוביל קו דומה ביחס להתארגנות הישראלית במרחב. "ישראל צריכה, בכל הקשור להיבטים הצבאיים, לצמצם את התלות בשרשראות האספקה ולהגביר ייצור עצמי כדי לא להיות תלויים בארה"ב בלעדית. כבר היינו תחת אמברגו חלקי בממשל ביידן וראינו את המגבלות. נדרש לייצר שיתופי פעולה עם מדינות נוספות כמו סרביה, הונגריה והודו, שנוכל להישען עליהן בעת משבר ולא להישאר תלויים בארה"ב".

בידוד - לא מלחמה

כשהעיניים על המהלכים האחרונים של ארדואן, מבהיר פרופ' מיכאל כי לדעתו "פניה של טורקיה אינם למלחמה נגד ישראל, אבל הם כן במקום של לבודד את ישראל ולהחליש אותה, כשהם נכנסים לכל זירת עימות במזרח התיכון כגורם משפיע בלבנון, בסוריה, בפעולות במים הכלכליים מול יוון וקפריסין ובאמצעות הידוק הקשר עם מצרים ופקיסטן. יש למהלכים האלה משמעות מבחינה דקלרטיבית כשהחברות בגוש הסוני, ובהן טורקיה ופקיסטן, חותרות לברית הגנה - יש לזכור שפקיסטן גרעינית".

לדברי פרופ' מיכאל, "מדובר בציר בעייתי, כי טורקיה ממנפת את הציר הזה כדי לבסס הגמוניה אזורית ומנצלת את חולשת איראן. לצד זה טראמפ וארדואן ביחסים חמים מאוד, ואי אפשר לשכוח שמדובר במפלגה תומכת גדולה באחים המוסלמים (של ארדואן) הנגועה באנטישמיות, המאפשרת לחמאס לפעול משטח טורקיה ולבסס את תשתיות הטרור ביו"ש. כשכל הנקודות מתחברות לתפיסה של טורקיה את ישראל כמעצמה אזורית, זה מתורגם לעוינות גדולה נגד ישראל גם ברטוריקה וגם במעשה, באופן שמקשה על ישראל להגיע לאן שהיא רוצה להגיע".

ההתארגנות הצבאית הישראלית נגד איראן עודנה בשיא, לצד המשך המלחמה בעצימות נמוכה בכלל הגזרות - לבנון, עזה וסוריה - אך בד בבד ממליץ פרופ' סיבוני להכניס את טורקיה לתרחיש הייחוס ולבנות את הכוח בהתאם. "על הצבא לחזק את חיל הים - משום שלטורקיה יכולת ימית עצומה, וברצותה היא יכולה לסגור את הכניסה הימית של ישראל. כמו כן, יש לבלום את העסקה למכירת צים לחברה שלה בעלות קטארית בחלקה".

עם כל השינויים סביבנו, העיניים צריכות להיות על הכדור, מסכם פרופ' סיבוני: "אסור לשכוח שהעדיפות הראשונה של ישראל היא להשלים את המשימה באיראן עד להחלפת המשטר".