לא טילים או גרעין: מקור העוצמה האמיתי של איראן

מדוע איראן לא קרסה נוכח המערכה הצבאית חסרת התקדים שניהלו ארה"ב וישראל כנגדה? שאלה מרכזית זו צריכה לעמוד לנגד עינינו בבואנו לבחון כל מערכה עתידית מול הרפובליקה האסלאמית. בחינה מעמיקה של התפתחותה האסטרטגית מלמדת כי בעשור האחרון עברה טהרן שינוי משמעותי.

במקום להסתמך בעיקר על כוח צבאי ישיר או על ארגוני פרוקסי, היא בנתה מערכת גלובלית מורכבת שנועדה להבטיח את שרידות המשטר, להרחיב את השפעתו האזורית ולהקטין את פגיעותו ללחצים חיצוניים.ניתן להגדיר מערכת זו כ"מדינת רשת" – שילוב של כוח צבאי, מנגנונים פיננסיים, תשתיות לוגיסטיות, פעילות מודיעינית ורשתות השפעה בינלאומיות.

אחת הטעויות המרכזיות בהנחות העבודה שלנו הייתה שמטרת העל של האסטרטגיה האיראנית הינה פצצה גרעינית והשמדת ישראל. בפועל, מטרת העל היא הבטחת הישרדותו של המשטר האסלאמי. לשם כך בנתה איראן לאורך השנים את "ציר ההתנגדות", הכולל את חיזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, החות'ים בתימן ומיליציות שיעיות בעיראק ובסוריה.

איראן מסביב לעולם

לצד הממד הצבאי, פיתחה איראן מערכת כלכלית חלופית שנועדה להתמודד עם משטר הסנקציות הבינלאומי. באמצעות חברות קש, רשתות חלפנות, סוחרי נפט פרטיים, מנגנוני סחר חליפין ושימוש במרכזים פיננסיים בטורקיה, באיחוד האמירויות ובמזרח אסיה, הצליחה איראן לשמר חלק ניכר מפעילותה הכלכלית.

בשנים האחרונות נוספה לכך גם פעילות נרחבת בתחום המטבעות הדיגיטליים והקריפטו, המאפשרת העברת כספים והסתרת זהותם של גורמים המעורבים בפעילות פיננסית רגישה. מרכיב שלישי אותו פיתחה איראן הוא השילוב בין פעילות מדינתית לבין רשתות פשיעה מאורגנת. איראן עושה שימוש במבריחים, סוחרי זהב, רשתות הלבנת הון וארגוני פשיעה לצורך העברת כספים, ציוד וטכנולוגיות וביצוע פיגועי טרור. שילוב זה מעניק לה גמישות מבצעית ומקשה על ייחוס ישיר של הפעילות למשטר בטהרן.

אירופה הפכה אף היא לזירה מרכזית בפעילות האיראנית. לצד מאמצי איסוף מודיעין ומעקב אחר מתנגדי משטר, פעלה איראן לבניית תשתיות כלכליות והשפעה באמצעות חברות, עמותות, נכסי נדל"ן ורשתות עסקיות, כמו גם פעילות של הנדסת תודעה. פעילות זו נועדה לייצר מנופי השפעה ארוכי טווח ולבסס נוכחות שתוכל לשרת את האינטרסים האיראניים בעתיד.

תחומים אלה לא זכו כמעט בכלל להתייחסות של ישראל וארה"ב במערכה מול איראן, מה שהביא בסופו של דבר ליכולת ההישרדות הייחודית של המשטר האיראני ולכישלון הרעיון להפלת המשטר. עכשיו נוספו לכלים שבנתה איראן שני אלמנטים נוספים ואסטרטגיים. המנוף על מדינות המפרץ והאיום הקיומי עליהם, והמנוף הכלכלי-האסטרטגי בדמות סגירת מצרי הורמוז.

עכשיו עולה השאלה מה יקרה אם הסנקציות יוסרו. מבחינת המשטר האיראני, הסרת הסנקציות לא צפויה לשנות את תפיסת עולמו, ונראה שהוא ימשיך להתבסס על האסטרטגיה אותה פיתח בעשור האחרון. אבל הסרת הסנקציות תביא בעצם להעצמת יכולותיו של המשטר. גידול בהכנסות מנפט, חזרה למערכת הבנקאית הבינלאומית והרחבת ההשקעות הזרות עשויים להזרים משאבים משמעותיים לקופת המדינה.

משאבים אלה עלולים לשמש לחיזוק מנגנוני הביטחון, לשיקום שלוחות אזוריות ולהרחבת פעילות ההשפעה הגלובלית.

לכן, האיום האיראני אינו נמדד עוד רק במספר הטילים או הכטב"מים שבידי המשטר או בהתקדמותו לעבר פצצה גרעינית.עוצמתה של איראן נובעת כיום מיכולתה לבנות רשת בינלאומית של כסף, לוגיסטיקה, מודיעין והשפעה. הבנת אופייה של "מדינת הרשת" האיראנית היא תנאי הכרחי לגיבוש מדיניות יעילה להתמודדות עמה בעתיד.

נוכח אסטרטגיה זו, ההתמודדות עם איראן אינה יכולה להסתכם בפעולה צבאית בלבד. נדרש שילוב רב-מערכתי של כלים מעולמות שונים של מודיעין, סייבר, מלחמה פיננסית על כל מרכיביה, צעדים משפטיים, ודיפלומטיה . מערכה זו אמורה לשבש את כל מכלול המערכת שמאפשר את שרידותו של המשטר, וזאת במציאות שישראל כמעט לבדה במערכה. מערכה קשה לכל הדעות.

הכותב שימש ראש היחידה ללוחמה כלכלית במוסד. כיום חוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון