ההסכם החדש בלבנון מערער את הציר האיראני – אך הדרך ליציבות עוד ארוכה

איראן ניסתה עם סיום מלחמת "שאגת הארי" לחזק את הקשר בינה לבין חיזבאללה והתנתה כל התקדמות במשא ומתן מול ארה"ב בהפסקת אש בלבנון ובנסיגה ישראלית לקו הגבול הבינלאומי, סוגיות שזכו להיכנס להסכם העקרונות שנחתם וקיבלו תוקף רשמי.

לישראל לא נותרו הרבה ברירות, ודרך המוצא אולי היחידה שהותרה היתה להגיע להסכם הבנות ישיר עם ממשלת לבנון וכך אכן קרה – ההסכם שומט את השטיח מתחת לרגלי אירן בדרישתה לשלמות הטריטוריאלית של לבנון בתפקידה כמעין פטרונית מבלי שהתבקשה ולמעשה ממשלת לבנון הריבונית לוקחת אחריות על שיטחה ובהסכם העקרונות מותירה את נוכחות צה"ל באזור החייץ שניתפס בחודשים האחרונים כל זמן שחיזבאללה איננו מפורק מנשקו. זהו אולי ההישג היחידי והמיידי של ההסכם, שאר סעיפיו ואופן השגתם לוטים בערפל ובעיקר בספקנות ואי וודאות.

כבר היינו בסיפור הזה

למי ששכח, לפני פחות משנה (ספטמבר 25) היינו במצב דומה שבו ממשלת לבנון קיבלה החלטה על פירוק חיזבאללה בארבעה שלבים והטילה על צבא לבנון לגבש תוכנית, להציגה ולהתחיל בפעולות בשטח. בסוף אותה שנה חזר הצבא ודיווח כי שלב א' של טיהור דרום לבנון הושלם – דיווח שראינו בחודשים האחרונים כמה הוא רחוק מהמציאות.

צבא לבנון, דל בכוחותיו וחלש ביכולותיו, המורכב מ 40% שיעים שבנקודת זמן זו מחויבותם (ורתיעתם) לחיזבאללה גדולה מזו של מדינת לבנון רחוק מיכולתו להשיג את משימת פירוק חיזבאללה מנישקו בכל לבנון ובדרום לבנון בפרט.

אולי הפעם בחסות הקריאה למדינות ערב להיות שותפות בתהליך בניית הצבא ותמיכה במשימתו ואינטרס ישראלי מובהק ודחוף יותר מאשר הפסקת האש בנובמבר 2024, אלה יהיו מרכיבי עזר חשובים לממשלת לבנון לעמוד בהתחייבותה.

ישראל תצטרך לגלות יותר סבלנות (מצרך נדיר במחוזותינו), לעשות הכל ולתמוך בהצלחת פיילוט שני המרחבים שיועברו לרשות לבנון ויהוו מודל לפירוק וטיהור השטח מנוכחות ומיכולות חיזבאללה – לבחור מרחבי שטח מבודדים, רחוקים מספיק מגבול ישראל ושאינם מאיימים ישירות על ישובי ישראל ושטחים כאלה שצה"ל ממילא ביצע טיהור כמעט מלא.

חיזבאללה ואירן לא ממהרים לוותר על לבנון

חיזבאללה איננו מחויב להסכם ולהפסקת האש, כך היה בחודשיים האחרונים מאז סיום מלחמת "שאגת הארי" ומיהר להזכיר את עמדתו ביומיים האחרונים , תוך שימור על חיכוך באש עם כוחות צה"ל באיזור החייץ, כולל מחיר כבד של קצין לוחם הרוג ופצועים נוספים.

לא נראה כי הוא יוותר בקלות על האחיזה בדרום לבנון ולא רק ולא נראה כי אירן תוותר על הציר שבנתה והשקיע רבות.

הסכם העקרונות בין ישראל ולבנון מגיע לאחר שבחסות הסכם העקרונות בין ארה"ב ואירן הוא מנגנון למניעת חיכוך בלבנון שתכליתו להגביל את תגובות צה"ל נגד מחבלי ותשתיות חיזבאללה והנה נוצר מצב של שני מנגנונים, באחד ישראל איננה שותפה, אבל שניהם אמורים לנהל את המציאות היומיומית בלבנון תוך שליטה בהיקף ועוצמת התגובות ולתאם בין הפעולות . סוגיית המנגנון עליו הכריזו האמריקאיים עם אירן , קטאר והאחרים באשר לדרום לבנון לא הוזכרה בהסכם העקרונות בין ישראל ללבנון והיא צפויה לאתגר אותנו הרבה יותר מהר ממה שנראה.

מרחב האפשרויות

מאחר והסכם העקרונות מכניס את לבנון למציאות חדשה, עם מעורבים רבים, שחלקם כלל לא חלק מההסכם, נראה כי מרחב האפשרויות והתרחישים גדול, ובכל זאת ניתן לשרטט ארבעה תרחישי ליבה:

1. התרחיש האופטימי: הסכם העקרונות הופך להסכם קבע – ממשלת לבנון על צבאה מצליחים במשימתם ובזמן סביר (חודשים ושנים ולא פחות מכך) מפרקים את חיזבאללה ומביאים בהתאמה לנסיגת צה"ל חזרה לגבול הבינלאומי.
2. התרחיש הריאלי : ניסיונות ללא הצלחה רבה ופיילוט שנתקע – המציאות חזקה מכל הצהרה ורצון. הפעולות בשטח מביאות לחיכוך קבוע ומימד הזמן הופך להיות כזה שמעקר כל פעולה לבנונית, הפיילוט במרחבים שהוגדרו זוחל בעצלתיים אבל איננו כזה שמייצר מומנטום בשטח (דומה לפיילוט רפיח בעזה, מי שמע עליו ? כמה הוא מצליח לייצר מציאות אחרות ושונה ?).
3. התרחיש הסביר: ממשלות ישראל ולבנון מתקדמות עד לכדי הסכם קבע ומשלבות זרועות בפעולות מתואמות נגד חיזבאללה בדרום לבנון, תוך החזקת איזור החייץ על בסיס הקו הצהוב למעט תיקונים טקטיים הנעשים בתיאום בין המדינות. נסיגת ישראל תתבצע רק במהלך של כפייה בינלאומית ולא מתוך כורח מבצעי של מציאות חדשה שנוצרה בשטח.
4. התרחיש המסוכן: חיזבאללה מדרדר בחסות אירן את לבנון לעימות אלים, עד לכדי מלחמת אזרחים – ההסכם והפעולות בשטח בין ישראל ללבנון דוחקות את חיזבאללה לפינה ואיומיו במלחמת אזרחים מתורגמות לפעולות אלימות שעלולות לצאת משליטה ולהכניס את לבנון לכאוס ואי יציבות שתקרין באופן ישיר על ביטחון ישראל.

מוקדם להעריך לאיזה כיוון יתפתח הסכם העקרונות, אך על ישראל לקיים תהליכי חשיבה וללוות את ההתקדמות בהבנה וזיהוי של השינויים בשטח, לבחון את מעורבותה של אירן, להימנע מאיבוד שליטה ולמקסם את ההזדמנות מול ועם ממשלת לבנון.

האם ההסכם יעמוד במבחן המציאות בשטח ויביא לסדר חדש היא שאלה שתמשיך ללוות אותנו בחודשים הקרובים.

הכותב: תת אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי