שטף ההצהרות הבלתי פוסקות מטהרן וממעוזי חיזבאללה נגד הסכם המסגרת שנחתם בסוף השבוע, מעיד על התסכול העמוק ותחושת ההפסד שמציפים אותם. לאחר שהכריזו רק לפני שבוע כי "הדיפלומטיה האיראנית מבוססת הטילים" היא ש"מגינה על ביירות מפני ישראל", נאלצים בחיזבאללה ובאיראן לחשב מסלול מחדש.
"ההסכם חסר תוקף - נמשיך להפעיל לחץ לנסיגת ישראל", הגיב מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם. החרה־החזיק אחריו יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, שהאשים כי ההסכם נועד לזרוע פילוג ומלחמת אזרחים - תרחיש שמעורר פחדים קשים בכל שכבות האוכלוסייה הלבנונית. הדוברים מצידה של איראן התמקדו בעיקר בשלילת תוקפו של הסכם המסגרת. כך, שר החוץ האיראני עראקצ'י, שקרא לארה"ב "לרסן את ישראל" והדגיש כי על פי מזכר ההבנות שנחתם עם איראן, על וושינגטון להפעיל לחץ על ישראל להפסיק את התקפותיה ולסגת משטח לבנון.
להבין את הממשל
ההתפתחויות בזירה הלבנונית תפסו את בכירי משמרות המהפכה בטהרן כשהם עסוקים בשורה של בעיות בוערות נוספות: חילופי המהלומות עם ארה"ב, סוגיית מצר הורמוז, ההתפתחויות בעיראק, והצהרת שרי החוץ של מדינות המפרץ הקוראת להכניס את סוגיית הטילים הבליסטיים, הכטב"מים ותמיכת איראן בארגוני הפרוקסי להסכם המתגבש עימה.
יש להניח כי ההנהגה בטהרן מנסה להבין את פשר התנהלותו של הממשל האמריקני: האם סדרת האירועים מעידה על תחילתו של שינוי כיוון ביחס אליהם? האם התחייבותו כלפי איראן להגביל את פעילות ישראל בלבנון היתה חלק מ"מזימה" לקראת החתימה על הסכם ישראלי-לבנוני? בהנחה שהממשל עדיין מוטרד מבחירות האמצע - עד כמה ניתן להוסיף וללחוץ עליו לוויתורים בלבנון ובשאר הסוגיות?
המחיר שאיראן וחיזבאללה נדרשים לשלם בגלל ההסכם בין ישראל ללבנון נוגע לדרישות להפסקת המעורבות האיראנית בענייני לבנון ולפירוק חיזבאללה מנשקו. ההסכם קושר ישירות בין נסיגת צה"ל מלבנון לבין פירוק חיזבאללה מנשקו, ובדרך זו שולל את הטענה כי נוכחות צה"ל בשטח הלבנוני אינה לגיטימית. אמנם מדובר בסוגיות קריטיות לאיראן ולחיזבאללה, אך הן לא מחייבות פעולה מיידית בשטח כל עוד צה"ל וצבא לבנון לא משנים את דפוסי פעילותם.
לעומת זאת, אם צה"ל יראה עצמו משוחרר מהמגבלות שארה"ב הטילה בעקבות "מזכר ההבנות", ויפעל במאפיינים שונים מאלה שבהם פעל בשבועיים האחרונים, תהיה זו עדות לביטולה בפועל, ולא רק בהצהרות, של הזיקה שאיראן ניסתה ליצור בין שתי הזירות. התפתחות כזו תשפד את המשטר האיראני על קרני הדילמה בין הרצון לשמר את המעורבות בלבנון לבין המחיר שהיא תהיה עלולה לשלם על כך, ולא רק בזירה הלבנונית.
במוקדם או במאוחר ישראל תידרש להעמיד למבחן את תוקף ההתחייבויות שניתנו לה ב"הסכם המסגרת", לעומת ההתחייבויות שארה"ב נתנה לאיראן ב"מזכר ההבנות".
נטרול, ולכל הפחות צמצום ניכר של ההשפעה האיראנית בזירה זו, הוא קריטי לביטחון ישראל, אלא שגם איראן רואה כך את מעורבותה באותה הזירה. ירי הטילים מאיראן לעבר ישראל בעקבות תקיפות צה"ל בדאחייה הכניס את העימות לשלב חדש. בדרך לנטרול ההשפעה האיראנית ישראל תצטרך לבטל גם את המשוואה הזו. לא בטוח שזה נדרש באופן מיידי, אך נכון לתכנן את המהלך לכך כבר עתה.
נאומיו האחרונים של השייח' נעים קאסם מאפשרים ללמוד מקרוב על התפיסה העדכנית של הארגון. בדבריו הוא מציב לה חמישה יסודות.
הראשון - ההבנה שחיזבאללה נתון לאיום קיומי בעקבות השינוי במאזן הכוחות האזורי ולנוכח "הפרויקט האמריקני־ישראלי למחיקת ציר ההתנגדות". הקביעה כי מדובר באיום קיומי מחייבת מיצוי כל המשאבים ופעולה בכל דרך כדי להסירו.
הדגש השני - אין דרך חזרה למציאות שנכפתה על חיזבאללה לפני תחילתו של פרק הלחימה הנוכחי ב־2 במארס. הארגון לא יקבל "כל צורה של כיבוש", ולא יסכים למה שישראל מכנה "חופש פעולה" בתוך שטח לבנון.
השלישי - כל עוד נשקף כלפיו איום, פירוק חיזבאללה מנשקו הוא "מחוץ לגבולות השיח הלגיטימי".
הרביעי - הארגון דבק בשאיפתו לאחדות לאומית תוך שמירה על האיזונים הפנימיים.
החמישי - כל הסדר מדיני חייב להבטיח את ריבונותה של לבנון ולהתבסס על משוואה של "ביטחון תמורת ביטחון" ועל פריסת צבא לבנון מדרום לנהר הליטני.
הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון מערער חלק מהיסודות הללו וסולל את הדרך לעימות גלוי וישיר בין ארגון הטרור לממשל הלבנוני. האם הממשל יהיה מסוגל לכך? לא בטוח. רפורמות בממשל ובצבא הלבנוני חיוניות לשם כך, ומימושן עשוי לארוך שנים.
עוד לפני שדנים בפירוקו מנשקו, ישראל תהיה חייבת להמשיך למנוע את שיקומו של חיזבאללה, את בניית מערכיו ואת תהליכי התעצמותו. לפחות בטווח הנראה לעין, נוכחות צבאית וחופש פעולה ביטחוני ימשיכו להיות המפתח לכך.
הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, כיהן כראש המל"ל בשנים 2021-2017
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו