"נלקח לי הילד האהוב, ובתוכי פעימת חיים": סמ"ר נוה חבשוש הובא למנוחות

סמ"ר נוה חבשוש, שנפל בקרב בדרום לבנון, מובא היום (ראשון) למנוחות בהר הרצל. חבשוש, בן היישוב אדם, שירת כמפקד טנק בגדוד 52 של חטיבה 401, סיים לאחרונה קורס מפקדי טנקים ותכנן לצאת לקורס קצינים. הוא נפל בתקרית שבה נהרגו גם מפקד גדוד 52, סא"ל דור גדליה בן שמחון, סמ"ר יואב קליין וסמ"ר ליאב כבביה.

חבשוש נולד וגדל באדם והתחנך במוסדות החינוך ביישוב גבע בנימין-אדם. הוא הותיר אחריו את הוריו, חיים ועינב, את אחיותיו נועם ונסיה, ומשפחה וקהילה כואבות. אביו חיים סיפר כי כשעה ורבע לפני התקרית קיבל ממנו את ההודעה האחרונה: "יש סיכוי שאחזור הביתה ביום ראשון".

לאחר נפילתו מצאו בני משפחתו מחברות ויומנים אישיים שבהם כתב על תחושת השליחות שליוותה אותו עוד לפני גיוסו. "אני הולך לשרת בשמחה עצומה, לא משנה איפה בסוף אני אהיה", כתב. במקום אחר הוסיף: "להיות חייל בצבא זו זכות, מצווה, זו לא מטלה. אני לא עושה טובה לאף אחד. צריך להיות אדם משמעותי, לא משנה איפה".

"אל הנער הזה התפללתי"

אמו של נוה, עינב, ספדה לו בדמעות ואמרה: "ילד אהוב שלי, בבר המצווה שלך פתחתי במילים 'לנער הזה התפללתי'. כמה חיכיתי לך, כמה אהבתי אותך, כמה התפללתי עליך. אני עומדת כאם היום ולא מאמינה. היית נער רגיש עם לב ענק. היו בך מידות טובות שלא לומדים מספרים, הן פשוט היו חלק ממך".

עינב חשפה בהספדה כי לפני כמה חודשים גילתה שהיא בהיריון. "מאז שהקצינים דפקו בדלת ובישרו את הבשורה, בתוך החושך הגדול שנפל על חיינו, אני נושאת בתוכי חיים חדשים", אמרה. "כשנלקח לי ילד אהוב, הבן היחיד שלי, יש בתוכי פעימת חיים שמכריחה אותי לקום בבוקר ולהמשיך לחיות".

האם פנתה לבנה וביקשה: "נווה שלי, אני מבקשת ממך היום בקשה אחרונה של אמא: תשלח לי כוח, תעזור לי לקום בבוקר גם בימים שלא ארצה לקום. תעזור לי להיות האמא שנועם ונסיה צריכות עכשיו. וכשתגיע לעולם אחותך הקטנה, תבקש עליה רחמים מלמעלה, תלווה אותה, תגן עליה". היא סיימה: "תודה על הזכות להיות אמא שלך. אתה תהיה הבן שלי לנצח. אל הנער הזה התפללתי, ועל הנער הזה אמשיך להתפלל, לאהוב ולהתגעגע כל ימי חיי".

"אבד לי המצפן"

אביו של נוה, חיים, סיפר בהספד על ההודעה האחרונה שקיבל מבנו: "נווה בני היקר, ההודעה האחרונה ממך נכתבה ביום חמישי בשעה 23:15 בלילה. שאלת: 'מה שלומך אבא. יש סיכוי ליציאה שבוע הבא בראשון, אבל אל תגיד לאמא שלא תתבאס אם אני לא אצא בסוף'. אחרי שעה בערך אירע הנורא מכל. עלית בסערה השמימה יחד עם צוות הטנק של מג"ד 52".

חיים תיאר את בנו כמי שהיה "מלאך שנשלח אלינו לזמן קצר מדי. שקט, ביישן, צנוע, מדבר מעט ועושה הרבה. תמיד ראית את האחר, תמיד חשבת על מי שסביבך לפני שחשבת על עצמך". לדבריו, "כך גם בטנק נשארת אחרון - את כולם זיהו לפניך, והיינו צריכים לחכות לך עד ממש היום בבוקר".

האב סיפר כי נוה היה שותף שלו לאינספור טיולים בארץ: "חונכת לאהבת הארץ, אהבת אותה מאוד ושילמת את המחיר הכי יקר על מנת שנוכל להמשיך לצעוד בה לאורכה ולרוחבה". הוא הוסיף: "כל החיים אני מנווט, קורא מפות, אבל עתה אני מרגיש שאבד לי המצפן. אני לא באמת יודע איך ממשיכים בלי החיוך שלך, בלי לדעת שעוד מעט תיכנס בדלת. אנא, נווה שלי, תאיר לנו את הדרך. תודה על הזכות להיות אבא שלך".

אחותו נועם ספדה לו ואמרה: "בסיוטים שלי לא דמיינתי שחיילים יעמדו בכניסה לבית ושאצטרך לכתוב לך הספד. איבדנו את האדם הכי טהור בעולם, הנפש הכי אמיתית, ילד בן 20 שלא הספיק כלום. אני לא רוצה לחיות בעולם בלעדיך, אתה מקור הגאווה שלי, הדבק שמחבר את הבית". היא הוסיפה: "תשמור על אבא, על אמא ועל נסיה, ואני נשבעת לספר לאחותנו הכול עליך כשהיא תגדל. תודה על הזכות לקרוא לך אחי הקטן".

"לא רק כתב את הדברים - הוא חי אותם"

סבו של נוה, יהודה חבשוש, ספד לו ואמר: "נוה, נכד יקר שלנו. אנחנו עדיין לא קולטים. באיזה עולם אנחנו חיים שסבא צריך לקבור את הנכד שלו, במקום שהדברים יהיו הפוכים". הוא סיפר כי מאז גיוסו של נוה לשריון פחד מהרגע הזה, והוסיף: "כנראה שהקדוש ברוך הוא החליט לשתף גם אותנו בהקרבה למען עם ישראל וארץ ישראל".

ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ, הזכיר את הדברים שכתב נוה לפני גיוסו: "נוה כתב על הרצון לשרת, לתרום ולהשפיע, מתוך ידיעה ש'בשביל משימות כאלו באנו לעולם'. הוא כתב שלהיות חייל זו זכות ושאדם צריך להיות משמעותי, לא משנה איפה. נוה לא רק כתב את הדברים האלה - הוא חי אותם. הוא בחר להיות מפקד, להיות בחוד החנית, ולהקדיש את עצמו להגנה על עם ישראל".

גנץ הוסיף כי "הדור הזה מבקש מאיתנו דבר אחד - לא לעצור באמצע הדרך. נוה וחבריו לא יצאו להילחם כדי לנהל את הסכנה, אלא כדי להסיר אותה. נוה השאיר אחריו דרך של אחריות, מסירות ואהבת העם והארץ. את הדרך הזאת אנחנו מחויבים להמשיך - למען נוה, למען כל הנופלים ולמען עם ישראל".

"חבריך לנשק ממשיכים בלחימה"

סא"ל רותם בורנשטיין, נציג צה"ל, אמר בהספדו כי גם בשעת ההלוויה "צה"ל נמצא בלחימה עיקשת מול האויב", וכי גדוד 52 וחטיבה 401 ממשיכים להוביל את הקרבות. "רבים מחבריך לנשק, שלחמו איתך כתף אל כתף, נמצאים גם ברגע זה בלחימה. הם היו רוצים לעמוד כאן היום ולהיפרד ממך, אך ממשיכים לבצע את המשימה שלמענה נלחמת".

בורנשטיין הוסיף: "סומנת לאורך שירותך כלוחם וכמפקד מקצוען ומסור באופן יוצא דופן. חבריך ומפקדיך מספרים שתמיד נתת מאה אחוז מעצמך. תמיד דאגת לאחרים לפני שדאגת לעצמך. ידעת להיות שם בשביל האחר, בענווה ובצניעות". לדבריו, "היית מלח הארץ במלוא מובן המילה - אדם של ערכים, אחריות, נתינה ואהבת הארץ".

חברו של נוה, ביני פסקין, ספד לו ואמר: "אני לא מאמין שאני עומד פה וקורא את זה. לא יודע איך אפשר להכניס אדם כמוך למילים. כמה פעמים שמעתי אותך אומר את המשפט 'אני בא'. היית מוכן לעזוב הכול כדי לעזור לחברים שלך. היה לך לב זהב. כל דבר עשית עם חיוך. הרגשת את השליחות בחייך ופעלת לפיה, ותמיד עם חיוך שלא ירד מהפנים".

גולן ויליק, נציג קהילת חשמב"א - חברים שברמת מטיילים בארץ - ספד בשם קהילת המטיילים של המשפחה ואמר: "ברגעים כאלה קשה שלא לזעוק: אין צדק בעולם". לדבריו, משפחת חבשוש היא משפחה "אוהבת אדם, שביתה וליבה פתוחים לכל אדם, שפועלת ללא לאות למען אחדות וקירוב לבבות". ויליק הוסיף כי נוה היה "עלם צעיר, יפה נפש ויפה תואר, צנוע, ערכי ואציל", וכי "הוא נשא עמו את הערכים שהנחלתם לו, והיה מקור גאווה עצום עבורכם ומקור השראה לכולנו".