בימים אלה, לאחר שנים של תכנון, התלבטויות, תוכניות והכנות, קיבלנו סוף־סוף היתר לבניית בית חדש במשגב עם. באופן כמעט סמלי, באותו יום התרחש אירוע ביטחוני לא רחוק מאיתנו. רגע שאמור היה להיות מלא התרגשות ותקווה, התערבב מייד עם מציאות שלא מרפה - עם שאלות, חששות וחוסר ודאות.
אי אפשר, ולא נכון, לייפות את המציאות. החיים בגבול הצפון מלווים כיום בחרדה יומיומית. כהורה, האחריות לביטחון הילדים אינה מרפה לרגע. כל יציאה מהבית, כל פעילות של הילדים, כל שגרת יום פשוטה לכאורה - מלווה במחשבות ששום הורה לא אמור לשאת עימו. לצד האהבה הגדולה למקום, עולות שאלות קשות: האם אנחנו מקבלים את ההחלטה הנכונה לטווח הארוך? האם אנו נכנסים למציאות של התרגלות לאיום מתמשך? האם בעוד שנים נמצא את עצמנו חיים לצד "טפטופים" שהופכים לשגרה, כפי שהיה במשך שנים בעוטף? והאם יש על מי לסמוך שימנע מציאות כזו?
אבל לצד החששות, חשוב לי לומר דבר נוסף. אנחנו בחרנו לחיות את חיינו כאן. בחרנו לגדל כאן את ילדינו, לבנות כאן את ביתנו ולהיות חלק מהקהילה ומהאזור הייחודי הזה. הבחירה הזו נובעת מאהבה עמוקה למקום ומאמונה בחשיבותו.
"אנחנו" הם אני, בעלי בן המשק ושלושת ילדנו (26, 23, 11). הגעתי לכאן במסגרת גרעין נח"ל לפני כ־36 שנים. כאן הקמנו את ביתנו, כאן גידלנו את ילדינו, וכאן נטועים השורשים שלנו.
מעבר לתמיכת המדינה ולמחויבותה לביטחוננו, יש צורך גם בתמיכת הציבור הישראלי. אנחנו מזמינים את כולם להגיע לצפון - לבקר, לטייל, ליהנות מהנופים, לקנות מעסקים מקומיים, לפגוש את האנשים ולחזק את הקהילות. להזדהות, להשמיע קול ולזכור שהצפון אינו שייך רק לתושביו - הוא של כולנו, של כל אזרחי ישראל.
משגב עם הוא הרבה יותר מקו גבול. בני הבכור בחר להמשיך לחיות כאן עם בת זוגו. בתי, שנמצאת כיום בטיול הגדול, כבר מדברת על החזרה הביתה. בתי הצעירה מכירה את משגב עם כבית, כמקום הבטוח והאהוב שלה.
יש לכך סיבה. זהו מקום קסום ופסטורלי, עם קהילה חזקה, ערכית ומחבקת, נוף עוצר נשימה מול הרי החרמון ותחושת שייכות שקשה להסביר במילים. אנשים שמגיעים לכאן מתאהבים במקום, באוויר, בנוף ובאנשים.
אנחנו רוצים להמשיך להיות חלק מהשמירה על חבל הארץ היפה הזה, מתוך אמונה שאסור לו להתרוקן ואסור לו להיחלש. לצד הפחדים והחששות, אנחנו בוחרים להחזיק בתקווה. תקווה שהמדינה תעמוד מאחורינו, שהביטחון ישוב, שמשפחות צעירות יבחרו להגיע לכאן, ושמשגב עם תחזור להיות מוכרת בזכות הקהילה, הערבות ההדדית, הצמיחה והיופי שבה - ולא בזכות כותרות על איום ביטחוני כזה או אחר.
זו התקווה שלנו. וזו גם הבחירה שלנו, בכל יום מחדש.
הכותבת היא תושבת משגב עם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו