"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למרות הפחדים: תושבי משגב עם בוחרים לבנות את הבית בגליל

חרף המציאות הביטחונית המורכבת והחשש מהעתיד, רויטל (טלי) חייקין, תושבת משגב עם מסבירה מדוע משפחתה בוחרת להישאר ולשמור על ההתיישבות בצפון

,עודכן
0השמעה
משגב עם. קו ראשון ללבנון. צילום: יוסי זליגר

בימים אלה, לאחר שנים של תכנון, התלבטויות, תוכניות והכנות, קיבלנו סוף־סוף היתר לבניית בית חדש במשגב עם. באופן כמעט סמלי, באותו יום התרחש אירוע ביטחוני לא רחוק מאיתנו. רגע שאמור היה להיות מלא התרגשות ותקווה, התערבב מייד עם מציאות שלא מרפה - עם שאלות, חששות וחוסר ודאות.

זיהוי באמצעות רחפן של מחבלים באחד מהתוואים התת-קרקעיים בדרום לבנון| דובר צה"ל


אי אפשר, ולא נכון, לייפות את המציאות. החיים בגבול הצפון מלווים כיום בחרדה יומיומית. כהורה, האחריות לביטחון הילדים אינה מרפה לרגע. כל יציאה מהבית, כל פעילות של הילדים, כל שגרת יום פשוטה לכאורה - מלווה במחשבות ששום הורה לא אמור לשאת עימו. לצד האהבה הגדולה למקום, עולות שאלות קשות: האם אנחנו מקבלים את ההחלטה הנכונה לטווח הארוך? האם אנו נכנסים למציאות של התרגלות לאיום מתמשך? האם בעוד שנים נמצא את עצמנו חיים לצד "טפטופים" שהופכים לשגרה, כפי שהיה במשך שנים בעוטף? והאם יש על מי לסמוך שימנע מציאות כזו?
אבל לצד החששות, חשוב לי לומר דבר נוסף. אנחנו בחרנו לחיות את חיינו כאן. בחרנו לגדל כאן את ילדינו, לבנות כאן את ביתנו ולהיות חלק מהקהילה ומהאזור הייחודי הזה. הבחירה הזו נובעת מאהבה עמוקה למקום ומאמונה בחשיבותו.
"אנחנו" הם אני, בעלי בן המשק ושלושת ילדנו (26, 23, 11). הגעתי לכאן במסגרת גרעין נח"ל לפני כ־36 שנים. כאן הקמנו את ביתנו, כאן גידלנו את ילדינו, וכאן נטועים השורשים שלנו.
פגיעה ישירה ברכבים במשגב עם. הרוג במקום, לא הופעלה התרעה מקדימה,צילום: כב"ה


מעבר לתמיכת המדינה ולמחויבותה לביטחוננו, יש צורך גם בתמיכת הציבור הישראלי. אנחנו מזמינים את כולם להגיע לצפון - לבקר, לטייל, ליהנות מהנופים, לקנות מעסקים מקומיים, לפגוש את האנשים ולחזק את הקהילות. להזדהות, להשמיע קול ולזכור שהצפון אינו שייך רק לתושביו - הוא של כולנו, של כל אזרחי ישראל.
משגב עם הוא הרבה יותר מקו גבול. בני הבכור בחר להמשיך לחיות כאן עם בת זוגו. בתי, שנמצאת כיום בטיול הגדול, כבר מדברת על החזרה הביתה. בתי הצעירה מכירה את משגב עם כבית, כמקום הבטוח והאהוב שלה.
יש לכך סיבה. זהו מקום קסום ופסטורלי, עם קהילה חזקה, ערכית ומחבקת, נוף עוצר נשימה מול הרי החרמון ותחושת שייכות שקשה להסביר במילים. אנשים שמגיעים לכאן מתאהבים במקום, באוויר, בנוף ובאנשים.
אנחנו רוצים להמשיך להיות חלק מהשמירה על חבל הארץ היפה הזה, מתוך אמונה שאסור לו להתרוקן ואסור לו להיחלש. לצד הפחדים והחששות, אנחנו בוחרים להחזיק בתקווה. תקווה שהמדינה תעמוד מאחורינו, שהביטחון ישוב, שמשפחות צעירות יבחרו להגיע לכאן, ושמשגב עם תחזור להיות מוכרת בזכות הקהילה, הערבות ההדדית, הצמיחה והיופי שבה - ולא בזכות כותרות על איום ביטחוני כזה או אחר.
זו התקווה שלנו. וזו גם הבחירה שלנו, בכל יום מחדש.

הכותבת היא תושבת משגב עם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר