יומיים לאחר הודעת צה"ל על כיבוש מרחב הבופור ונחל סלוקי בדרום לבנון, ובשבוע בו איבדה חטיבת גבעתי שלושה מבניה ובנותיה, מפקד החטיבה הסגולה אל"ם נתנאל שמכה נותר אופטימי - ומבקש לשדר זאת לפקודיו.
"המורל שלי, של המפקדים שלי ושל הלוחמים שלי בשיאו", הוא פותח בריאיון ראשון מאז כיבוש המרחב הדרום-לבנוני, אליו חזר צה"ל לאחר 26 שנה. "לאורך שנים החטיבה הצטיינה בדרום, ברצועת עזה, ואילו כעת זו הפעם הראשונה שאנו מתמרנים בצפון ומובילים את ההתקפות המשמעותיות ביותר במלחמה כאן". בין היתר, הובילה החטיבה בכיבוש אל-ח'יאם, בינת-ג'בייל וכעת גם בלחימה בליטאני וברכס הבופור, אשר אמונה הייתה בו על חלקו הדרום-מערבי.
"הלוחמים שלי נמצאים בקצה החץ של צה"ל, והם גאים להיות אלה שהמלחמה עליה דיברו בישראל במשך שנים 'נפלה' במשמרת שלהם", הוא מוסיף, ומיד מרצין: "עם זאת, יש קושי. במהלך הדרך איבדנו אנשים טובים, מצטיינים, והדיסוננס בין ההצלחה המבצעית לבין המחיר בשטח הוא זיקוק המורכבות".
את הדברים הללו, אומר אל"ם שמכה כעשרים דקות טרם תחילת הלווייתו של סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר ז"ל; כזכור, סילבסטר נפל לאחר שבצהרי יום שני האחרון שיגר ארגון הטרור חיזבאללה שני רחפני נפץ אל עבר כלי רכב משוריין של כוחות חטיבת גבעתי שפעלו מצפון לליטאני, במסגרת משימתם להרחיב את קו ההגנה הקדמי במרחב הבופור ונחל סלוקי.
כתוצאה מהפגיעה נהרג אורי יוסף, שני קצינים ולוחם צה"ל נפצעו באורח קשה, לוחם נוסף נפצע באורח בינוני ושלושה נוספים נפצעו באורח קל. אחד מהפצועים באורח קל הוא מפקד גדוד שקד בחטיבת גבעתי, שפינה עצמו שעות מספר לאחר האירוע.
"אנחנו אחרי שבוע בו איבדנו שלושה מטובי החטיבה", הוא מוסיף, ומזכיר את סיפוריהם של סמל רותם ינאי ז"ל, מש"קית ת"ש בגדוד רותם בחטיבה הסגולה אשר נהרגה מפגיעת רחפן נפץ של חיזבאללה באזור שומרה וכן את סמל-ראשון מיכאל טיוקין, לוחם הסיירת ובן יחיד לאמו אשר נפל ביום שבת לאחר שארגון הטרור שיגר לעבר הכוחות רחפן נפץ.
"המשפחות עדיין נמצאות בשבעה, ובחלק מהמקרים אשתי נאלצה להגיע במקומי כיוון שאני כאן, בלבנון". הפיקוד מלפנים מעורר השתאות, אבל אני לא יכול שלא לשאול את שמכה אם הוא מרגיש שצה"ל מצליח במשימתו ביחס לאירועים כמו נפילתה של רותם ז"ל, שנפצעה אנושות במוצב בשומרה עת נשאה עמה מיגון אישי והייתה בדרכה למרחב המוגן.
"זה הכל בחוכמת הבדיעבד", הוא משיב. "הפעם זה רחפן נפץ, בפעם הבאה זה יכול להיות פצמ"ר או כטב"ם. אין דבר כזה מאה אחוז הצלחה והגנה ואין סטריליות. אנחנו לומדים, מתמגנים ומוסיפים עוד קומה בכל פעם אבל כמו שיש לנו הצלחות כבירות, לצערי גם לאויב יש מדי פעם אירועים בהם הוא מצליח. לאבד פקוד זה לא מכה קטנה בכנף, אלא אגרוף חזק בבטן. זה מלווה אותך לכל החיים וזה כואב לך אבל אתה, כמפקד, יודע שזה עלול לקרות".
בהקשר דומה, מסביר המח"ט כי גם אחרי ההודעה הצה"לית על כיבוש המרחב, הלחימה באזור עודנה מתנהלת בעצימות גבוהה. "אחרי כמה שבועות בהם טיהרנו את הליטאני, עלינו לכבוש את הבופור. החטיבה שלי הייתה אחראית על דרום-מערב הרכס, ולאורך כל העלייה החיזבאללה ביצע לעברנו ירי תמ"ס".
על רקע הביקורת הציבורית בעניין החזרה ללבנון, מוסיף שמכה כי "במבצר עצמו נתקלנו בתשתית טרור משמעותית של חיזבאללה; בין היתר של בסיסים, פעילים, נ"ט ותמ"ס שכוון לירות על הגליל. למעשה, גם ברגע זה יש מרכזי טרור באזור הבופור, וגם כעת יש אמל"ח שמכוון לאצבע הגליל. לכן, זה לוקח זמן וחשוב שננכח במרחב".
"אף אחד לא רוצה להיתקע בלבנון 20 שנה", הוא ממשיך. "אני ודור המפקדים גדלנו על סיפורי רצועת הביטחון ואנחנו מבינים את המשמעויות. כרגע יש כאן איום על תושבי הצפון, שארגון הטרור תכנן לפלוש לאזורם מכאן. לכן אנחנו מחזיקים רצועת ביטחון ומנטרלים את הרצון הזה. אני לא יודע אם זה 'הבוץ הלבנוני' כמו שזה 'הבוץ המזרח-תיכוני'. בתקופה הנראית לעין לא נראה שהמעגל הזה ייפסק, ואנחנו ניאלץ להמשיך להילחם על הקיום שלנו כאן".
כך, במהלך מה שמכונה "הפסקת אש" שמזמן איבדה את הצפון, תרתי-משמע, פגע צה"ל בכ-1,000 מחבלי רדואן, ונראה שהזרוע עודנה נטויה.
"בעלייה לרכס נתקלנו בקו כפרים צפוני שלא נתקלנו בו בעבר, בהם חיזבאללה מבוסס היטב", מסביר על האתגר בחזרה לזירה הלבנונית. "צריך לזכור שמדובר בארגון שבנה את עצמו בתוך אוכלוסייה שיעית במשך עשרות שנים, וגם האוכלוסייה מעורבת לעתים. הלחימה שלנו מנוהלת, על פי רוב, מטווחים קרובים, כאשר מחבלי ארגון הטרור מנסים להניח מטענים, לירות נ"ט ולהטיס לעברנו רחפני נפץ".
בהקשר איום הרחפנים שצה"ל נמנע מלטפל בו עד לאחרונה, אשר גובה מחירים כבדים בשדה הקרב, מסביר שמכה כי הכוחות נאלצים לבצע שינויים בתורת הלחימה עצמה - על מנת להימנע מהאיום.
"אם זה ביצוע פעולות בלילה, פריסת רשתות ומכ"מים או שיבוץ אנשים שממש יסתכלו לשמיים, אנחנו נאלצים לבצע שינויים. אני מזכיר שבעזה חלק מלוחמינו נפלו בשל איום המטענים שמצאנו בהמשך דרכים לצמצם את נזקיו. האויב מתפתח, ובכל זמן יהיה איום שלא יהיה לך פתרון מיידי אליו. עם זאת, אני מאמין שהתעשיות הביטחוניות הן אלה שיצליחו להביא את הפתרון". "האם נישאר פה לעוד זמן רב?", הוא נשאל לסיום. "נכון לכרגע חשוב שנישאר בשטח", הוא משיב. "ברגע שיחליטו שלא תהיה חשיבות בנוכחות שלנו פה, כנראה שלא נהיה פה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו