התוכנית החדשה לשילוב נוער הגבעות

למדינת ישראל יש בעיה כואבת ומורכבת ביהודה ושומרון. קבוצה קטנה של צעירים שנשרו ממסגרות חינוכיות, מצאו בגבעות מקום לפרוק בו את אנרגיות גיל ההתבגרות שלהם.

בעולם נורמלי ההתפרעויות שהם מעורבים בהן לא היו עושות כותרות. חבורות רחוב הן תופעה בינלאומית מוכרת, אלא שביו"ש שום דבר לא נורמלי. יש רגישות פוליטית עצומה, משקעים לאומיים ואידיאולוגיים, וגורמים שמחפשים בכל דרך להתסיס את האווירה באזור. כך, תקריות מקומיות הופכות לבינלאומיות.

מדינת ישראל מסכימה שיש בעיה. על פי ההערכות, מדובר ב־500 נערים וב־100 נערות שמגיעים במקור מכל רחבי הארץ.

"נוער נושר" או "נוער בסיכון" - זו ההגדרה המקצועית של המושג. מדובר בנוער המפוזר ברחבי יהודה ושומרון ב־190 נקודות שונות. סיכול של התופעה כליל על פני שטח גדול כל כך יהיה משימה בלתי אפשרית.

בהלימה למרדנות האופיינית לגילם, הנערים מחליפים את החיים האורבניים והמשעממים בחיים תובעניים של שמירה על אדמות, גידול תבואות ורעיית עדרים במרחבי השטח. במקום חיי עיר נוחים, הם בוחרים בתנאים־לא־תנאים, באוהלים, בקרוואנים, עם תשתיות בסיסיות, בחוות חקלאיות או בגבעות נידחות.

ההרפתקנות מגיעה יחד עם תחושת שליחות, שטבח 7 באוקטובר העניק לה דחיפה אדירה. מאז אותו יום נורא כל ישראלי שואל את עצמו "מה אתה יכול לעשות למען המדינה שלך", כדברי הנשיא קנדי. התשובה של הצעירים הללו היא הליכה לקצה, ולעיתים מעבר לו. הם חיים למען המטרה הלאומית 24/7, ולעיתים נוקטים אלימות פסולה כלפי שכנים ערבים בסביבתם. יש מבוגרים, אמנם מועטים, שמעניקים להם את הגיבוי והצידוק לנהוג כך. המבוגרים הללו נזהרים בדרך כלל שלא לעבור בעצמם על החוק.

גם ההתיישבות נפגעת

אין ספק שגם ההתיישבות היהודית הוותיקה ביו"ש נפגעת מהבעיה. הלגיטימציה הבינלאומית למפעל, שנרכשה בעמל רב במשך עשרות שנים, מתכרסמת. הנערים הללו, חלקם בני 12 בלבד, חוסמים לא פעם כבישים. כתוצאה מכך כל הנוסעים מכל הלאומים נתקעים בפקקים במשך שעות. אירעו גם תקריות של יהודים המיידים אבנים על חיילי צה"ל, וירי של חיילים אל המתפרעים.

אם כן, נשאלת השאלה: היכן מדינת ישראל? איפה רשויות האכיפה? מדוע הבעיה אינה מטופלת?

התשובה היא שמנסים. כבר הרבה שנים הרבה גורמים פועלים לפתור את הבעיה. היא כאמור מורכבת, כי אלמנטים שונים מתערבבים זה בזה, ולכן התוצאות מוגבלות.

שירות הביטחון הכללי מפעיל עשרות שנים את הכלים שלו נגד הנערים הללו. עם זאת, לא מדובר בטרוריסטים אלא בעיקר בנוער מתבגר, והתוצאות בהתאם. בשנים האחרונות נשלחו עובדים סוציאליים לדבר עם הנערים. מלאכתם לא צלחה, והתוכנית תיסגר בקרוב.

המשטרה ביצעה לא אחת מעצרים ומרדפים. במקרה אחד זה נגמר במותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל, שהוא וחבריו נמלטו מהשוטרים. שש שנים לאחר מכן, המוות הטרגי שלו הוא עדיין מניע עבור דור הנערים הנוכחי להתנגד לרשויות. הוא הדין לפינויים החוזרים ונשנים של הגבעות על ידי הצבא. כל פינוי יוצר תסיסה, שהתוצאות שלה הן מאחזים לא חוקיים על גבעות נוספות או מעשי אלימות במעגל אינסופי.

האפקט של הסנקציות הבינלאומיות אינו תורם למצב, בטח ובטח כאשר הן מוטלות על אנשים וארגונים שאין להם שום קשר לתופעה. הענישה הקולקטיבית הזו מצד ישויות זרות רק מעצימה אצל אותם צעירים את תחושת הנרדפות. ממילא אין להם חשבונות בנק או נכסים בחו"ל, כך שחוץ מריצוי התקשורת המערבית, מושגת תועלת הפוכה והבעיה אינה נפתרת.

השקעה של מיליונים

אז מה עושים? מדינת ישראל סובלת ממצוקה משילותית, והיא קיימת בשני צידי הקו הירוק.

האלימות במגזר הערבי יצאה משליטה, ותופעת הפרוטקשן התפשטה בכל הארץ. ולא רק בישראל. במערב אירופה יש שכונות ידועות, שהמשטרה לא נכנסת אליהן. את המהומות השבוע בפריז ראו בכל העולם. בארה"ב יש בין 15 ל־20 אלף מעשי רצח בשנה. ועוד לא הזכרנו את המילה אנטישמיות.

האם זה אומר שהשלטונות באותן מדינות לא עושים דבר נגד הפשיעה או מעודדים אותה? התשובה שלילית, ונכונה גם לגבי התפרעויות הצעירים ביהודה ושומרון. חוסר ההצלחה לדכא תופעה בעייתית לא אומר שהממשלה מעוניינת בהנצחתה. אדרבה, שם וכאן ניסו, ובימים אלה ממשלת ישראל מנסה שוב.

על הפרק נמצאת תוכנית חדשה בהשקעה של מיליוני שקלים. היא נכתבה לאחר לימוד יסודי של הסוגיה ואיסוף נתונים מעמיק במשך חודשים ארוכים. לדברי גורמים המעורבים בה, זוהי התוכנית השלמה, החכמה, העדכנית, הכוללנית והמורכבת ביותר שהיתה עד כה. היא לא מתמקדת בזרוע שלטונית אחת אלא היא מולטי־דיסציפלינרית. המוקד שלה, עם זאת, אינו אכיפתי אלא חינוכי, כפי שמתבקש לנוכח האתגר. השאיפה מאחורי התוכנית היא לקחת אנרגיה חיובית ביסודה לכיוונים הנכונים, שהרי הצעירים מונעים מאידיאלים.

"מנהלת עוצמת הל"ב" (התיישבות, לחימה ובנייה) במשרד הביטחון תנהל את המאמץ. מטה במשרד ההתיישבות, רכזים מטעם הרשויות המקומיות, מדריכים, אנשי חינוך ועשייה וגם שוטרים יפעלו לחזק ולנתב את הפעילות של הנערים, אשר להם יובהרו הגבולות שאסור לחצות.

הנערים והנערות יוכלו להמשיך בפעילות ההתיישבותית - אך בלי לחצות גבולות. ההנחה היא שלא תהיה הצלחה של מאה אחוז, אבל שהמצב עשוי בהחלט להשתפר.

החשובה מכל היא ההבנה שלא מדובר בטרוריסטים וגם לא בפושעים, כפי שיש מי שמנסה לצייר, אלא בנוער קצת אובד והרבה מורד. זה לא אומר שצריך לקבל את פריצת הגבולות שלו. מנגד, הדרך להתמודד איתה אינה רקיעה ברגליים או ענישה, אלא עטיפה חינוכית חכמה, שתוביל את הצעירים הללו לחיים מועילים להם ולעם בישראל.