בניגוד מוחלט לאופן בו נתפס בתודעה הישראלית של דור לוחמים שלם ובני משפחותיהם, רכס הבופור בלבנון אותו כבשו כוחות צה"ל ביממה האחרונה זכה, בתרגום חופשי מצרפתית, לשם "המבצר היפה".
מיקומה האסטרטגי של הנקודה על הגבעה בגובה של מעל ל-700 מטרים, על רקע הנוף המרהיב הנשקף ממנה, הם אלה שבגינם הוא נקרא כך בפי הצלבנים שהגיעו למקום במאה ה-12 ושדרגו את המצודה אליה צה"ל חזר כעת - 26 שנים אחרי נסיגתו המלאה מדרום לבנון.
במרחק של קילומטרים מקו הגבול עם ישראל ובגובה של 710 מטרים מעל פני הים, רכס הבופור היווה, לאורך השנים, נקודה אסטרטגית שלמחזיק בה יתרון טקטי על האויב; בשל מיקומו וגובהו, מי שיושב על הרכס צופה בקלות על נהר הליטני, עמק עיון, אצבע הגליל ועל הגולן.
בשנת 1982, ערב מלחמת לבנון הראשונה, היו אלה מחבלי אש"ף שתצפתו מהנקודה המבוצרת בקצה הגבעה על יישובי הצפון הישראליים וטיווחו אותם בקטיושות.
ב-6 ביוני של אותה השנה, שעות ספורות לפתיחת המלחמה, נשלחו לוחמי סיירת גולני לכבוש את המתחם האסטרטגי. הקרב אמנם הסתיים בכיבוש ישראלי של המצודה, אך הוא הושלם במחיר נפילתם של שישה לוחמי צה"ל וביניהם מפקד הסיירת, רס"ן גוני הרניק ז"ל, שנתקלו באש מקלעים כבדה בלחימה במקום.
החל מאותו הקרב, הפך המבצר למפקדה קדמית של צה"ל ובשנת 1985, עם נסיגת הצבא הישראלי לקו רצועת הביטחון, הוחלט להקים למרגלותיה של המצודה את מוצב הבופור - קדמי, מבודד יחסית, וכזה שהדרך אליו זכתה ברבות השנים לשם "ציר הדמים".
הנסיעה בציר הזה היוותה סיכון מתמיד לכוחות שעברו בו ונתקלו במטעני צד ובמארבי נ"ט של ארגון הטרור הצעיר חיזבאללה, ובמהלך השנים השחיקה של לוחמי צה"ל שנאלצו להגיע למקום התגברה. הלוחמים שהגיעו למוצב חיו תחת שגרת ירי ואיומים בלתי-פוסקים, עד שבמאי של שנת 2000, עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון, הושם קץ לשחיקה ולסיכון.
בליל פינוי המוצב, רגעים לפני שיצא אחרון החיילים, פוצצו כוחות צה"ל את המוצב המודרני כדי שלא ייפול לידי חיזבאללה ויהפוך לכזה שיוכל ארגון הטרור להשתמש בו כ"תמונת ניצחון" על ישראל. כיום, מאז הודעת צה"ל על כיבוש הבופור הבוקר, כבר החלו להישמע ולהיכתב ביקורות על כך שמדובר בחזרה על אותו "הלופ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו