"נחזור שוב אם נצטרך": כך נראה מעוז הטרור העזתי לאחר 31 חודשי לחימה

פחות מחצי שעה לאחר צאתי ממוצב פגה הסמוך לבארי ולעלומים, סא״ל א׳ כבר הספיק להצפין אלבית חאנון, שם ציינו כוחות צה״ל בשלישי האחרון את השלמת משימת טיהור המרחב.

במשך שני עשורים נבנתה העיירה ככזו שתשמש ביום פקודה כמבצר שממנו יוכל ארגון הטרור חמאס להוציא פעולות טרור נגד ישראל, ואכן כך היה: במהלך השבת השחורה בשבעה באוקטובר 2023 מאות מחבלים פשטו ארצה מעיירת הטרור, אותה הספיק חמאס לרשת בתוואים תת-קרקעיים מסועפים ובתשתיות צפופות מעל פני הקרקע, כאשר גם כאן ארגון הטרור לא שכח את ה״היילייט״ ובחר להשתמש במוסדות אזרחיים דוגמת מסגדים, בתי חולים ובתי ספר כדי לאחסן אמצעי לחימה על כלל סוגיהם.

דקות לפני חזרתנו אל המוצב הגובל עם הרצועה, עוד השקפנו על הריסות שכונת זייתון ועל מחנות המרכז נוסייראת ואל-בורייג׳ מאזור הכפר העזתי ג׳וּחוֹר א-דיכּ, שנהרס בחסות המלחמה. ״מבחינתנו ככה זה צריך להיראות בסוף״, אומר לי המג״ד מחטיבת השריון במילואים 14, בזמן שאנו מגיעים לגבעה המשקיפה עד הים. ״שטוח, נקי, כך שאני יכול לראות את כל מה שמגיע מעל הקרקע. אם כל הגזרה הייתה נראית כך היינו מסודרים״.

בתקופה האחרונה סא״ל א׳ ואנשיו מתעסקים בהגנה על הגזרה שלפני הקו הצהוב, אותו מחבלים עוד מנסים לחצות מדי יום. ״עד הקו הצהוב אין כלום. אם מישהו מחליט שהוא עולה לכאן, אנחנו מגיבים בהתאם להוראות הפתיחה באש״.

״לפעמים הם רוצים לבחון אותנו, לפעמים לבדוק אם אנחנו עירניים, ולא פעם מגיעים גם עם נשקים כאלה ואחרים״, הוא ממשיך כשאנחנו עוצרים בסמוך לקו שעובר בין בטונדות. ״בסוף, חוץ מהטנקים יש לנו גם אמצעי איסוף שונים כמו רחפנים, לצד תצפיות שאנחנו עורכים כדי לזהות את החצייה הזו, שהיא איום לכל דבר. מי שמגיע, נלקח לתשאול או שמחוסל. בכל הקשור למה שנמצא מעבר לקו הצהוב יש נהלים ברורים ואנחנו הולכים לפיהם״.

האמירות של סא״ל א׳ בהקשר הקו הצהוב מעניינות, כיוון שהוא אמנם קיים, אך נראה שלמרות הכול הלחימה עצמה לא באמת הפסיקה לאורך החודשים האחרונים.

בדומה למצב בבית חאנון, גם בגזרתו של סא״ל א׳ באזור צפון הרצועה הקידוחים הסטטיסטיים שמטרתם לגלות תוואים תת-קרקעיים שיצר חמאס עומדים להסתיים. לדבריו, במהלך משימת הקידוח הכוחות מגיעים לעיתים לעומקים של עשרות מטרים מתחת לפני הקרקע. ״גם אם אנחנו מגלים הסתעפות מסוימת, מה שלא קורה הרבה, זה תואם למידע שיש בידינו״, הוא מספר.
״אם תוואי מסוים לא מוכר, אנחנו מגלים מהר יחסית שהוא מתחבר לאחד שהכרנו מלפני שנים, כך שלא מפתיעים אותנו באמת בהקשר הזה. כששוללים להם את התת-קרקע, נשאר להם רק את העל-קרקע, ושיהיה להם בהצלחה עם זה״.

אני שואל את א׳ אם ייתכן שהצבא נזכר מאוחר מדי, הרבה יותר מדי, ושהוא בכלל צריך להכין את עצמו לאיום אחר משטח הרצועה. במענה לכך הוא משיב שכיום הרצועה לא מהווה איום משמעותי על מדינת ישראל, ושאיומים משמעותיים רואים דווקא בגזרות אחרות - כשהוא מתכוון לגזרה הצפונית שקיבלה את הפוקוס. ״את הרחפנים אנחנו בקושי רואים כאן״, הוא אומר, ומדייק שאם כן - הם מגיעים דווקא מעומק הרצועה ולא מסביבת הקו הצהוב. ״יכול להיות שינסו (חמאס) לעשות משהו ברמה מצומצמת יותר, אבל יש לנו פי כמה יכולות״.

תוך כדי נסיעה מאובקת על אחד הצירים אנו נתקלים במספר כלים כבדים שמתחילים להרוס שאריות של מה שהיה פעם מבנים. את ההריסות הללו הכלים מרסקים ולאחר מכן קוברים כדי ליצור שטח חלק יחסית, שבו ניתן יהיה לפעול. חלק ממפעילי הכלים הם כוחות הנדסה בסדיר ובמילואים, וחלק הם קבלנים חיצוניים שצה״ל מעסיק.

בעבר, כוחות מילואים עמם שוחחנו ברצועת עזה תהו מי מפקח על אותם קבלנים חיצוניים, שמגיעים פשוט כי אין לצבא מספיק כוח אדם שיוכל לבצע את המשימה הזו. בזמן הזה, ומתוך הידיעה שאין מספיק לוחמים למלא את השורות, א׳ ואנשיו לא מפסיקים להגיע. ״אנחנו פה ונחזור גם בפעם השמינית והתשיעית אם נצטרך. בסוף, אבא לא נמצא בבית וכשאתה חוזר אתה חוזר לעבוד. יש לזה השלכות, אבל התרגלנו לכך וזו המציאות שלנו כרגע״.

ביציאה חזרה למוצב שנמצא בשטח הארץ אנו נתקלים בבטונדה עם ציור של בית המקדש וכיתוב ״במהרה בימינו״, ולא רחוק ממנה לוחמים בסדיר ובמילואים עם פאצ׳ים מגוונים על מדיהם - החל מ״ארץ ישראל השלמה״ ו״לבניין בית המקדש״ ועד לסמלי גולגולות ודגלים למיניהם. מחויכים, יחד, שותפי גורל מול המשימה, ניצבים הלוחמים במראה שלא יכול שלא להעלות את העובדה שכאן, היכן שמגנים על הבית - ההד הציבורי פשוט לא רלוונטי. הם כאן כדי לבצע את המשימה.