הבכיר הפלסטיני שנאבק בחמאס ובאבו מאזן חוזר אל חיינו

הדיווח בתקשורת על פגישת ראש השב״כ עם מחמד דחלאן מעלה מחדש אופציה, שנבחנה בשנים האחרונות למנהיגות פלסטינית חדשה ומתונה. שמו של מחמד דחלאן שב ועולה בכל דיון על שאלת ״היום שאחרי״, בין אם מדובר בתום עידן אבו מאזן או בתחליף לשלטון חמאס ברצועת עזה. דחלאן נתפס במשך שנים כתחליף בעל קשרים אזוריים ובינלאומיים טובים מאוד וכמנהיג מתון יחסית. אלא שהשאלה האמיתית היא האם הציבור הפלסטיני מוכן לקבל אותו כמנהיג לגיטימי אחרי שנים ארוכות בגלות, עימותים פנימיים קשים ותדמית בעייתית ברחוב הפלסטיני.

דחלאן, בן מחנות הפליטים בעזה ופעיל פתח באינתיפאדה הראשונה הפך לאחר הסכמי אוסלו לאחד האנשים החזקים ברשות הפלסטינית. הוא מונה לראש מנגנון הביטחון המסכל בעזה על ידי יאסר ערפאת, ניהל מאבק חריף בחמאס ובג׳יהאד האסלאמי ונתפס על ידי ישראל, מצרים וארצות הברית כגורם פרגמטי.

במעלה הדרך שאיפותיו הפוליטיות גרמו ליחסים מורכבים עם ערפאת, עימותים בתוך ארגון הפתח ולבסוף לאחר מות ערפאת התדרדרות משמעותית ביחסיו עם אבו מאזן וצמרת הפתח. הוא הואשם בשחיתות ואף תוכניות להפיכה, הודח מכל תפקידיו ועזב את הזירה הפלסטינית. הוא חי בעיקר באמירויות ובנה לעצמו קשרים עמוקים במצרים ומדינות המפרץ. במשך שנים הוא ניסה באמצעות תמיכה כספית נדיבה ממדינות המפרץ לקנות אחיזה חוזרת בחברה הפלסטינית לרבות באיו״ש אולם לא הצליח לבנות לעצמו בסיס כוח אמיתי.

גם בעזה, בסיס כוחו לכאורה, הוא נתפס בעיני רבים כמזוהה עם אינטרסים חיצוניים יותר מאשר עם הנהגה פלסטינית אותנטית. לאורך שנים פורסמו דיווחים רבים על ערוצי הידברות עם אישים בישראל ועל רעיונות לקדמו כחלופה אפשרית לחמאס ואבו מאזן. גם אם חלק מהפרסומים לא אומתו הם חיזקו את הדימוי שלו כמי שנשען על כוחות חיצוניים ולא אחת הוא הוגדר כמשתף פעולה, כינוי גנאי קשה מאוד בחברה הפלסטינית.

מעמדו של מחמד דחלאן בעזה, כאיש הרשות הפלסטינית הישנה לא ברור ומוטל בספק גדול.  בשנותיו הארוכות בגלות גדל בעזה דור שלם תחת שלטון חמאס, דור למוד מלחמות, בעל אידיאולוגיה רדיקלית ותודעת התנגדות. גם אם יש כיום אכזבה משלטון חמאס והמחיר הכבד ששילמה האוכלוסייה, קשה לראות כיצד יתקבל איש הרשות הישנה, שהוביל חלק מהעימותים הקשים ביותר עם חמאס לפני השתלטות הארגון על הרצועה. ייתכן והפתרון, אם קיים בכלל כזה, הוא לא להסתמך על אישיות מרכזית אחת, שמזוהה עם כסף והשפעה זרה, אלא על מודל מעבר כלשהו שבו ישולבו מנהיגים מקומיים, גיבוי ערבי אזורי ופיקוח בין לאומי. לא ברור אם מודל כזה אפשרי, אך ספק אם המודל של מנהיג שייתכן ואיבד כבר מזמן את בסיס התמיכה שלו ברחוב הפלסטיני יעבוד. סביר יותר שהוא יהפוך לדמות שנואה גם על תומכי חמאס וגם על הנהגת הפתח.