הפכנו לכלי משחק במלחמה, ותושבי הצפון הם הפיונים

שואלים אותנו בצפון: איך אתם מרגישים עם המציאות שכנראה מתהווה מול עינינו בימים אלו.

כאן ועכשיו אני חושב שאנחנו כרגע, "במדינת הצפון", במצב המסוכן ביותר. לכאורה הפסקת אש, לכן אין שינוי בהנחיות. בפועל, בכל רגע יכול לקרות אירוע קשה, אסון, שתוצאתו תהיה אירוע מתגלגל, שיתפתח במהירות לכמה ימי קרב כשאנחנו לא מוכנים ולא מוגנים, ושני הצדדים יגידו: "אתה התחלת". כמו בגן ילדים.

מדינת ישראל היום היא כלים על הלוח במשחק השחמט בין ארה"ב לאיראן, כשתושבי הצפון הם הפיונים, החיילים שמגינים על המלך והמלכה.

יחד עם זאת, כאשר מנסים לעשות "זום אאוט", חשוב לומר שנדרשת פרספקטיבה של זמן להעריך הצלחה או כישלון. בשבועות ובחודשים הקרובים יקרו דברים שאיננו יכולים לצפות, ולכן צריך להיזהר עם הכרזות בומבסטיות על הצלחה או כישלון. מה שאפשר וחייבים לעשות זה להפיק לקחים ממה שקרה כאן בשנים האחרונות. אלו הלקחים החשובים בעיניי:

1. מעשה צבאי כשלעצמו, גם כשהוא מוצלח, לא משנה מציאות. נדרשים מנופי לחץ נוספים - פוליטיים, מדיניים, משפטיים וכלכליים - בשביל לשנות מציאות. לכן כדי להגיע למציאות אחרת בלבנון צריך קואליציה בינלאומית ואת שיתוף הפעולה עם הממשל בלבנון, על מנת להגיע להסכם.

ההסכם חייב לכלול שלושה סעיפים מרכזיים. הראשון, והוא מטרה משותפת לכל הצדדים כשמדינת ישראל לוקחת חלק פעיל ומשמעותי, הוא מיטוט חיזבאללה כארגון צבאי. השני - נוכחות, פעילות חופשית ושליטה של צה"ל בדרום לבנון עד שתושג המטרה של מיטוט חיזבאללה. השלישי והחשוב, כשמיטוט חיזבאללה הוא תנאי הכרחי - הסכם שלום בין לבנון וישראל.

2. פרדוקס העוצמה והחולשה. כשאתה מרגיש חזק, כמעט כל־יכול, אתה לא ערני, לא דרוך, לא מפעיל את השכל הישר, לכן אתה בעצם חלש ופגיע (7 באוקטובר כמשל). לעומת זאת, כשאתה מרגיש חלש ופגיע - אתה דרוך, נערך ומוכן לסכנות, מוכן להילחם על מה שחשוב לך, לכן אתה חזק (האיראנים כמשל).
3. כפי שנאמר בסיפור המופלא "עליסה בארץ הפלאות", אם אתה לא יודע לאן אתה הולך - לא תגיע לשום מקום. כשיוצאים למלחמה חשוב לסמן איפה אתה רוצה להיות בסופה, מה המטרות המדיניות שלך עם תום האירוע הצבאי.

להקים את "מדינת הצפון"

כאשר חוזרים בכל זאת למציאות שלנו, כאן בצפון, לצד האירוע הלאומי - יש לשנות את הגישה, או נכון יותר את ההפקרה של מדינת הצפון על ידי ממשלת ישראל. אם תשאלו אותי מה נכון היום למנהיגות בצפון לעשות, כדי לשנות את החידלון, את האימפוטנציה הממשלתית, את ההפקרות, הייתי מציע קודם כל להקים את ממשלת הצפון, "קטלוניה הישראלית". לקבל בממשלת הצפון את ההחלטות הנוגעות לחיי היום־יום של התושבים, ללא תלות וקשר להחלטות מדינת ישראל.

לשכנע את תושבי הצפון ואת כל העסקים להעביר את המיסים לממשלת הצפון, לא למדינת ישראל, כך שתהיה אפשרות לפעול.

להציף את הצפון, את הרשתות החברתיות, בתמונות אישיות של שרי ושרות הממשלה עם הכיתוב: נכשלתי.

אני יודע שהצפון יחזור להיות בצמיחה והתפתחות כפי שהיינו לפני המלחמה. אני יודע את זה כי יש כאן תושבים נפלאים, יצירתיים, חרוצים, מחויבים. כי יש במדינת ישראל אנשים וארגונים שרוצים ויכולים לעזור.

כולי תקווה שנעשה את זה יחד עם ממשלה מבינה, מקשיבה ותומכת - ולא ממשלה שמתעלמת ומפקירה, שבמקום לשרת את אזרחי המדינה היא מצפה שהאזרחים ישרתו אותה.

הכותב הוא תושב להבות הבשן, לשעבר ראש מועצת הגליל העליון