לא "מתנחלים עם נשק": מבט מבפנים על לוחמי ההגמ"ר ביו"ש

כמעט כל אירוע ביטחוני ביהודה ושומרון שמסתיים בירי לעבר מחבלים או חשודים פלסטינים מעלה מחדש את אותו מושג: "חיילי הגמ"ר".

בשיח הציבורי והתקשורתי, במיוחד ברשתות החברתיות, רבים תוקפים את לוחמי ההגמ"ר וטוענים כי מדובר למעשה ב"מתנחלים עם מדים" או "מתנחלים עם נשק". כל אירוע שבו מעורב לוחם הגמ"ר זוכה מיד לביקורת ציבורית רחבה, ולעיתים גם לחשד אוטומטי בנוגע לשיקול הדעת של הכוחות הפועלים בשטח. אלא שמאחורי הכינוי עומד מערך מילואים רחב של לוחמים יוצאי יחידות קרביות, שפועלים תחת צה"ל ומחזיקים את קווי ההגנה הראשונים של היישובים ביהודה ושומרון.

לפי גורמי ביטחון רבים, אחרי 7 באוקטובר עלה חשש משמעותי מניסיון להדליק את יהודה ושומרון בגל טרור רחב, בין אם באמצעות פיגועים בצירים מרכזיים, ובין אם דרך ניסיונות חדירה של מחבלים ליישובים ואף לערים בתוך הקו הירוק. החשש הזה לא נעלם גם היום. בתוך המציאות הזאת, לוחמי ההגמ"ר הפכו לאחד הגורמים המרכזיים שמאפשרים לצה"ל להגיב במהירות בשטח ולספק מענה ראשוני עד להגעת כוחות גדולים יותר.

במערכת הביטחון ובמערכת ההתיישבות מדגישים כי לצד לוחמי ההגמ"ר, גם החוות וההתיישבות בנקודות הקצה מסייעות לצה"ל להחזיק שטח, לזהות תנועות חריגות ולהקשות על מחבלים לנוע בחופשיות במרחב. במקרים רבים, הכוחות שפועלים בחוות וביישובים הם הראשונים לזהות חדירות, תנועות חשודות או ניסיונות פיגוע.

"אנשים שומעים הגמ"ר וחושבים שזה כיתת כוננות של צה"ל, אבל זה לא אזרח עם נשק", אומר ל"היום" סגן אלוף מ', מגד הגמ"ר בגזרת אריאל.

סגן אלוף מ', בן 46, מפקד על הגדוד מאז התקופה שלפני 7 באוקטובר. לדבריו, מרבית הלוחמים הם אנשי מילואים לשעבר שעברו מהחטיבות הסדירות והלוחמות שבהן שירתו, אל מערך ההגנה המרחבית ביישובים שבהם הם חיים. "אצלי בגדוד למעלה מ85% אחוז לוחמים; חירניקים, יוצאי יחידות קרביות, אנשים שמבינים את החשיבות של ההגנה על הבית".

לדבריו, כל יישוב ביהודה ושומרון מתפקד בפועל כמערך הגנה עצמאי. "היישוב כמבצר, מדובר בכך שצה"ל מספק ליישוב חליפת הגנה עצמאית. החיילים שלי הם קו ההגנה האחרון".

חיילי ההגמ"ר מבצעים פטרולים, תצפיות, שמירות בשערי היישובים, מפעילים רחפנים ומצלמות אבטחה, ולעיתים גם מאבטחים חוות, צירים ונקודות תורפה סמוכות. במקרים רבים, הם גם הראשונים שמגיעים לאירועי חדירה, זריקות אבנים או פיגועים.

במערכת ההגמ"ר מסבירים כי אחד היתרונות המרכזיים של הכוחות הוא ההיכרות המוחלטת עם הקרקע והגזרה. סגן אלוף מ' מתאר זאת בפשטות: "הוא עושה סיור ורואה את הבית שלו". לדבריו, זה בדיוק מה שיוצר את תחושת המחויבות הגבוהה של הלוחמים. "המחויבות יותר גבוהה. הלוחם שלנו בקיא בקרקע ומכיר את ההיסטוריה הגזרתית, את כלל הכבישים, הצירים וכל גדר. הסד"כ גדל, החיבור עם הצבא השתנה, וכל מערך הגנת היישוב התחזק בצורה מדהימה".

הוא מתאר כיצד כבר בבוקר מתקפת חמאס, בזמן שבישראל עדיין ניסו להבין מה קורה בדרום, מאות לוחמי הגמ"ר ביהודה ושומרון כבר היו בעמדות. "היינו כמעט מאות לוחמים בעמדות תוך זמן קצר, מגיעים עם נשק ווסט ומוודאים שהאירוע לא זולג ליהודה ושומרון". לדבריו, בניגוד לגדוד מילואים רגיל שצריך זמן כדי להתחייל ולהתארגן, אנשי ההגמ"ר נמצאים בכוננות מתמדת. הנשק והציוד בבית, והמעבר מאזרח ללוחם קורה בתוך דקות.

חיילי ההגמ"ר פועלים סביב השעון, לעיתים במשך חודשים ארוכים של שירות מילואים רצוף. "אנשים בחוץ לוקחים את מערך המילואים כמובן מאליו, אבל אנחנו במשימת הגנה כבר מעל שנתיים וחצי. יש לי חיילים שמגויסים פעם שישית עם ממוצעי גיוס של 600 ימים ומעלה".

מעבר לעומס המבצעי, החיילים נאלצים להתמודד גם מול מקומות העבודה והמשפחה. "אני מתעסק אישית מול מעסיקים - שולחים לי הודעות, ווטסאפים, מנסים להבין מתי החייל יחזור".

אחד הנושאים שמעוררים ביקורת ציבורית הוא אירועי חיכוך וירי בהם מעורבים חיילי ההגמ"ר. סגן אלוף מ' דוחה את הטענות שלפיהן מדובר בכוח שפועל ללא פיקוח. "אני עצמי הדחתי שני לוחמים בעקבות אירועים מיותרים. לא מגבים דברים כאלה - זו מחובתנו. מאז תחילת המלחמה גויסו אלפי חיילי הגמ"ר. האירועים האלה מאוד בודדים, אבל מקבלים הד תקשורתי גדול. אני דורש מהם יותר מחייל רגיל, דווקא בגלל המורכבות של הגזרה - ביו"ש אתה חי שגרה מבצעית מתמדת".

לדבריו, המציאות ביהודה ושומרון שונה לחלוטין מגזרות אחרות. "האויב בוחן אותנו כל הזמן, אנחנו לא עושים משימות ג'וב, אלה פעולות של לוחמים, ועדיין בסוף, כשאתה מגן על הבית שלך, זה עוצמתי אחרת".