לסיוע האמריקני תמיד היה מחיר. היו לו יתרונות חשובים, אך הוא גם יצר תלות ופגע בריבונות. תלות זו נחשפה במאי 2024, כאשר ממשל ביידן עצר משלוח חימושים באמצע אחת המלחמות הקשות של ישראל.
בישראל מבינים כי ריבונות אמיתית מחייבת את הפחתת התלות הזו - גם בעקבות הקריאות בארה"ב להפסקת הסיוע. הקריאות הללו מגיעות לא רק בקרב הדמוקרטים, אלא גם בקרב תומכי "אמריקה תחילה" במפלגה הרפובליקנית.
אך ריבונות ביטחונית לא נולדת בהצהרות, היא נבנית בשטח. היא מערכת שאינה נבנית ביום. מערכות נשק רבות של ישראל תלויות בארה"ב - מטוסים, חימושים ותחזוקה. המעבר הוא תהליך של עשור לפחות ודורש בנייה הדרגתית של יכולות.
אזהרה מהעבר
ממשלת ישראל מצהירה על השקעה של מאות מיליארדי שקלים בתעשייה הביטחונית, אך בפועל אין תוכנית יישום סדורה. אין חקיקה ייעודית, אין מנגנון מימון ארוך טווח ואין גוף אחד שמרכז את היישום. בלי שלושת המרכיבים הללו מדובר בשאיפה ולא במדיניות.
נדרשים צעדים קונקרטיים. ראשית, יש ליצור כלי מימון ייעודי, למשל אג"ח ביטחוניות שיגויסו לטווח ארוך שיופרדו מהתקציב השוטף. כך ניתן להגן על השקעות ארוכות טווח מפני לחצים פוליטיים קצרי טווח.
שנית, יש להקים גוף ממלכתי שיתמוך ביצוא ביטחוני, כולל מימון לעסקאות בשווקים מתפתחים, בדומה למודלים הקיימים בדרום קוריאה ובאירופה.
שלישית, יש להקים רשות מרכזית שתנהל את המעבר כולו, עם סמכות ביצועית מול משרדי הממשלה, יעדים ואחריות לתוצאות.
גם הכלכלה מציבה אתגר. תקציב הביטחון עולה, הגירעון מתרחב והחוב גדל. במקביל, התחזקות השקל מקשה על היצוא, דווקא כאשר ישראל צריכה להגדיל את יצוא הנשק כדי לפצות על ירידה צפויה בסיוע. בלי התאמה של מדיניות כלכלית רחבה המעבר עלול להכביד על המשק במקום לחזק אותו.
יש גם אזהרה מהעבר. לאחר מלחמות, ישראל חוותה גידול חד בהשקעות ביטחוניות, ולאחריו ירידה חדה. חברת רפאל, למשל, עברה משבר עמוק בשנות ה־80 לאחר תקופת גאות. כדי להימנע מחזרה על הדפוס הזה נדרש תכנון רב־שנתי יציב ולא רק תגובה למשבר הנוכחי.
הכותב הוא מנכ"ל מכון מחקר ומדיניות פורום המזרח התיכון (Middle East Forum)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו