הציוד שלא סופק ב-7.10 - וההמלצות שנקברו: כשל מערך הרבש"צים

דו"ח מבקר המדינה שפורסם היום (שלישי), חושף ביקורת חריפה על התנהלות משרד הביטחון מול הרבשצ"ים (האחראיים על אבטחת היישובים בשגרה).

מתקפת 7.10 הוכיחה יותר מכל את משמעות תפקיד כיתות הכוננות ביישובי העימות, ובראשן רבש”צי הקיבוצים והמושבים. דו"ח חדש של מבקר המדינה קובע כי הרבש”צים וחברי כיתות הכוננות היו "הכוח המגן הראשון מול המחבלים שחדרו ליישובי העוטף, כאשר חלקם לחמו לבדם במשך שעות עד להגעת כוחות צה”ל".

בקרבות ההגנה על היישובים בבוקר הטבח, נפלו שבעה רבש”צים, שני ממלאי מקום רבש”צים, 35 חברי כיתות כוננות - ולמעלה ממאה נפצעו. אלא שלצד ההכרה בגבורתם ובחשיבותם הביטחונית, הדו"ח חושף שורה ארוכה של כשלים חמורים שנמשכים שנים רבות לפני 7.10 בנוגע למעמד, הסמכויות, תנאי ההעסקה וצורת ההפעלה של הרבש”צים.

אמצעי הקשר

אחת הסוגיות החריפות ביותר שעולות בדו"ח נוגעת דווקא לאמצעי הקשר. המבקר חושף כי ביישובים רבים בעוטף עזה, מכשירי הקשר השמישים היחידים שהיו בידי הרבש”צים וכיתות הכוננות ב-7.10 לא סופקו על ידי צה”ל אלא נרכשו על ידי המועצות האזוריות עצמן.

במועצות אשכול, שער הנגב, חוף אשקלון ושדות נגב, כך לפי הדו"ח, הקב”טים המקומיים הם שרכשו וחילקו את מכשירי הקשר ששימשו בפועל את הרבש”צים, כיתות הכוננות והחמ”לים במהלך המתקפה. רק לאחר הטבח חולקו לחלק מהקב”טים טלפונים סלולריים צבאיים, וגם הם לא חולקו לרבש"צים עצמם.

88% מהרבש”צים שהשיבו לשאלון משרד המבקר השיבו כי מתכונת ההעסקה הקיימת פוגעת ביכולתם למלא את תפקידם. למרות ביקורות קודמות והתרעות שנמשכות כבר כמעט שני עשורים, המדינה טרם הסדירה את מתכונת העסקת הרבש”צים.

כיום, הם כפופים במקביל ליישוב שבו הם מועסקים, לצה”ל, למועצה האזורית ולקב”ט הרשות המקומית. מצב זה יוצר הנחיות סותרות ופוגע ביכולת לבצע את תפקידם.

גרירת רגליים

הדו"ח אף מותח ביקורת על גרירת הרגליים של משרד הביטחון ומשרד האוצר ביישום המלצות ועדת אדרי, שהוקמה לאחר 7.10. מתוך חמש המלצות מרכזיות שאושרו על ידי שר הביטחון בנובמבר 2023, רק המלצה אחת שנוגעת לעדכון שכר הרבש”צים יושמה במלואה. ההמלצה המרכזית - לקלוט את הרבש”צים כאזרחים עובדי צה”ל ולהסדיר גוף פיקודי אחד שאחראי עליהם - כלל לא מומשה בשל מחלוקת עם משרד האוצר.

אחד הרבש”צים צוטט בדו"ח: "אני נאלץ להשלים הכנסה כדי להגיע לשכר ראוי וזה משליך ישירות על היכולת להתמקד בתפקיד”. הדוח חושף כי במשך שנים שכרם של הרבש”צים לא תאם את היקף האחריות המוטלת עליהם. לפני עדכון השכר נע השכר בין 5,210 ל־12,510 שקלים ברוטו בלבד, לעיתים מתחת לשכר הממוצע במשק.

כמו כן, המבקר מצא כי אין הגדרה אחידה לתפקיד הרבש"ץ בין פקודות צה”ל, נהלי משרד הביטחון והחוזים שעליהם חתומים הרבש”צים. כך למשל, בחלק מהנהלים הרבש”ץ מוגדר כמפקד היישוב בשעת חירום עד להגעת צה”ל, בעוד שבנהלים אחרים כלל לא מוגדרת לו אחריות מבצעית בזמן אירוע ביטחוני. גם בנושאים כמו אחריות על כיתות הכוננות, ביטחון מוסדות חינוך, צוותי רפואה ופינוי רפואי נמצאו פערים וסתירות.

חשיבותם של הרבש”צים אינה נוגעת רק ליישובי עוטף עזה. גם ביישובי הצפון, קו התפר וגבול מצרים, שבהם הגבולות חשופים ואזרחים עשויים להיות קו ההגנה הראשון עד להגעת הצבא, יש צורך בבעלי תפקידים מיומנים, מאומנים ומוגדרים היטב עם סמכויות ברורות, ציוד תקין ושכר הולם.

המבקר קובע כי כל עוד המדינה לא תסדיר באופן מלא את מעמדם ואופן העסקתם של הרבש”צים, יימשכו הכשלים שפוגעים ביכולת ההגנה של יישובי הגבול בישראל.