22 צעירים עומדים בח' צבאית, קוראים "הקשב, המפקד!" ומסמנים התחלה של פרק שלא היה קיים עד לא מזמן. רק לפני שבוע סיימו גדנ"ע ראשון, וכבר נכנסו למסגרת של מכינה קדם־צבאית ראשונה מסוגה לצעירים דרוזים תושבי רמת הגולן.

עבורם, זה הרבה מעבר להכנה לצה"ל. זה רגע של שינוי עומק אישי, קהילתי וזהותי. עד לא מזמן רובם כלל לא היו בעלי אזרחות ישראלית. כעת הם צפויים להתגייס לשירות סדיר בצה"ל, הראשונים מתוך מאות שצופים שיתגייסו מהעדה הדרוזית בגולן.

אחד מהם הוא פאיז (22) מהכפר בוקעתא. כמו רבים מחבריו, העברית עדיין לא שגורה בפיו; הוא יחזק אותה במכינה. "עד לא מזמן היינו בתחום אפור: לא תומכים בישראל בפומבי כדי לשמור על קרובי המשפחה שלנו בסוריה", מספר פאיז, שיש לו קרובי משפחה ליד דמשק. "אני אוהב את ישראל, ואחרי הטבח בסווידא אמרנו שאין יותר מה להסתתר. צריך להגן על המדינה, על הכפרים שלנו ועל הבית. דאעש זה לידנו, כמה דקות והם אצלנו. הצעירים בכפר מעלים סטורי תומך בישראל, הדור החדש כולו תומך בישראל. בדור הישן יש עוד זקנים ששירתו בצבא של אסד, הם גדלו על זה, אבל גם הם משנים את הגישה".

קינאן (25) ממג'דל שמס רצה להתגייס לצה"ל בגיל 18. הוא הוציא אזרחות ישראלית, אבל המשפחה עצרה בעדו. "אבא שלי אמר לי: 'אם אתה מתגייס, אתה לא חוזר הביתה. אתה לא מדבר עם המשפחה יותר'", משחזר קינאן. "הוא פחד מחרם בכפר. בסוף ויתרתי. זה עדיין קשה לו, אבל הוא תומך". קינאן רוצה להתגייס להנדסה קרבית: בשנים האחרונות עבד על כלי צמ"ה ואף בנה את מוצבי צה"ל בסוריה. מבחינתו, ירצה להמשיך בדרך הזו גם במדים.

"הם גדלו כאן"

המכינה, שפועלת ביוזמת מנהל האוכלוסיות באכ"א ובשיתוף האגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון, מרכזת מהלך שמקדם את הקשר הדרוזי־יהודי ואוגדה 210 שמוצבת בגולן, ומשלבת לימודי עברית, כושר גופני, היכרות עם ערכי צה"ל ותהליך מנטלי שמכוון לשירות מלא. מתוך כ־40 צעירים, שהחלו את הדרך והגיעו למפגשים שנערכו בחטיבת ההרים, נותרו 22 חניכים. כולם מיועדים לשירות משמעותי, רובם כלוחמים, בעיקר בגדוד האיסוף הקרבי של אוגדה 210 בגולן. בין הצעירים יש גם מי שמכוונים לגיבוש סיירות ליחידות המובחרות.

מי שמובילים אותה הם דרוזים מהגליל ומהכרמל, שעבורם כבר יש חוק גיוס חובה. חליל איוב, מנהל קמפוס לביא בכפר הנוער הודיות, אומר כי עבור הדרוזים בישראל אין בכלל ספק לגבי הזהות הישראלית. "אירוע מג'דל שמס (פגיעת הרקטה שבה נרצחו 12 ילדים, ע"א) הביא את החיבוק של הציבור הישראלי לדרוזים", הוא מספר. "מהצד השני (של הגבול), טובחים באחים שלהם בסוריה. שני אירועים אלה גרמו להם להחליט שהם רוצים להחזיר טובה לישראל. בעבר היה אסור להם לדבר על זה".

סא"ל סאלח חלבי, מפקד המרחב הדרוזי והצ'רקסי במנהל אוכלוסיות, מרגיש את השינוי במגמה. "בני הדור הצעיר חשים שלעומת הסבים, שגדלו בסוריה, והאבות, שכיבדו את ההורים, הם כבר חלק מישראל", מבחין חלבי. "הם גדלו פה והתערו בחברה הישראלית. זה כרטיס הכניסה שלהם. עד כה התגייסו בודדים, עכשיו אנחנו עושים את זה מסודר יותר. הכל נעשה בשיתוף ההנהגה המקומית, שרוצה לפתוח גם את העתודה האקדמית. התנאי שלנו הוא שלכל מתגייס תהיה אזרחות ישראלית. הגיוס הוא עדיין בהתנדבות".

סאהר (25) מבוקעתא חושב שגיוס צריך להיות חובה גם בגולן. "ראיתי אנשים בני 50 אצלנו ששמים את העסק בצד ומצטרפים לכיתת כוננות", הוא אומר. "אני צעיר, אז למה אני לא יכול להצטרף? לכיתת כוננות אפשר רק מגיל 27, אז החלטתי להתגייס. מאז שהייתי קטן חלמתי להיות בצבא. אני בן המדינה הזאת, אני ישראלי. נולדתי עם אזרחות ישראלית. אח שלי בכיתה י"א, שלחתי אותו ללשכת הגיוס לצו ראשון. מבחינתי כולם צריכים להתגייס. שיעשו שירות שלוש שנים. השייח'ים עדיין בראש של סוריה, אבל אנחנו הצעירים משנים את השיח. כשהייתי בסופ"ש בבית ראו אותי על מדים, וכולם באו לשאול איך בצבא. חלק גדול מהצעירים רוצה להתגייס, אבל הם מפחדים כי הם שומעים את הדעה של ההורים והמבוגרים".

"אני ישראלי פלוס"

דניאל (31), גם הוא מבוקעתא, מתאר מציאות שלא היתה קיימת בילדותו. "לא היה אצלנו אף אחד שהתגייס לצבא. החברים שואלים, 'באיזה קטע אתה הולך לצבא? אתה לא מחויב'. אבל משהו השתנה. היום כשבאתי עם מדים, גם כאלה שהיו בצד של הממשל הסורי באו ללחוץ לי יד. רואים את השינוי". והאדי (21) מעין קנייא מצטרף: "תמיד הרגשתי ישראלי, אבל עכשיו אני מרגיש ישראלי פלוס. אנחנו צריכים להגן על הבית שלנו".

המכינה עצמה נולדה מתוך הצורך לתווך את המעבר הזה. היא קרמה עור וגידים כמו בהכשרת אנשי המילואים למערכי ההגנה ביישובים הדרוזיים ברמת הגולן, כשבמנהל האוכלוסיות בצה"ל בפיקודו של אל"ם סאפי איברהים פעלו עם אוגדה 210. סא"ל חלבי, שמוביל את התהליך, מסביר כי מדובר בזיהוי מגמה ברורה ומוסיף: "אני מקווה שאחרי הפיילוט היא תתרחב. זה שהתייצבו 100 אחוז אחרי השבוע הראשון, זאת הצלחה. חששתי שהמלחמה תמסמס את הפרויקט, ולכן היה חשוב לא לעצור אותו. היום הרוב המוחץ נגד מה שקורה בסוריה. אלו ששמרו על נאמנות לסוריה רואים מה קורה, והם לא יכולים לעמוד מנגד כשמי שמגן עליהם זאת מדינת ישראל".