בקצה הצפוני ביותר שבו פועל כיום צה״ל לאורך רצועת החוף של דרום לבנון, בין נקורה לראס ביאדה, מתבהרת תמונת מצב מורכבת בהרבה מהכותרת הרשמית של “הפסקת אש”. על פניו, שקט יחסי, שליטה מבצעית רחבה, ומרחב שנדמה כי הוכרע. בפועל, לחימה יומיומית מתחת לפני השטח, אויב שמתאים את עצמו, ואיום מתמשך שממשיך לגבות מחיר.
בסיור כתבים שנערך בעומק של כ־12 עד 14 קילומטרים מדרום הגבול, הציגו מפקדי צה״ל את ההישגים המבצעיים: השמדת תשתיות טרור רבות, מעל ומתחת לקרקע, לצד טיהור שטחים נרחבים. "זה מרחב כפרי רווי תשתיות טרור, מעל הקרקע ומתחתיה. טיהרנו והשמדנו, אבל יש עדיין אזורים שלא נסרקו", אמר קצין בכיר בשטח. התיאור הזה חוזר כמעט בכל נקודה: מרחב שבו כמעט כל מטר מסתיר אמל״ח, תוואים תת קרקעיים או נקודות היערכות של חיזבאללה.
הפעולה במרחב נשענת על ארבעה יעדים מרכזיים, כפי שמגדירים זאת בצה״ל: מניעת חדירה וירי נ״ט לעבר יישובי הצפון, פגיעה מתמשכת באויב גם מעבר לקו הצהוב, השמדת תשתיות ומניעת התבססות, ויצירת תנאים להמשך המערכה. לפי הנתונים שמציגים המפקדים, עד כה לא זוהו ניסיונות חדירה בפועל, אך ההערכה היא כי כוונות כאלה קיימות. במקביל, הכוחות פועלים באופן יומיומי נגד פעילים, תוך שמירה על חופש פעולה רחב. "אנחנו פועלים גם מעבר לקו, ואין מגבלות על הפעלת הכוח כשהאויב מזוהה", אמרו בשטח.
הקו הצהוב, אותו אזור חיץ שאינו מסומן פיזית אך נאכף מבצעית, נותר אחד הכלים המרכזיים במאמץ. בצה״ל מדגישים כי כל זיהוי של פעילי אויב במרחב מוביל לתקיפה מיידית, וכי מאז התבססות הכוחות לא נרשמו ניסיונות חצייה. עם זאת, האויב לא נעלם, אלא משנה את דפוסי הפעולה שלו: פחות נוכחות גלויה, יותר ניסיון לאיסוף מודיעין והיערכות מחדש.
האיום המרכזי כיום, כך עולה שוב ושוב מהסיור ומהשיחות עם המפקדים, הוא איום הרחפנים. מדובר באיום כפול, גם לאיסוף מודיעין וגם לתקיפה, שלגביו מודים בצה״ל כי טרם נמצא פתרון מלא. “אנחנו מתייחסים לזה כפאזל, אין פתרון אחד שלם”, אומרים בשטח. ההתמודדות משלבת אמצעים שונים הסוואה, ירי ייעודי, תרגולות הגנה, אך גם הכרה בכך שמדובר באתגר מתפתח.
סגן אלוף ל׳, מפקד גדוד 9 מחטיבה 401, מתאר את המציאות הזו באופן ישיר יותר: "אנחנו בהפסקת אש בכותרת, ואנחנו באופן יומיומי תחת אש". לדבריו, מאז כניסת הגדוד לגזרה אין יום שבו לא פגעו באויב, ואין יום שבו חיזבאללה לא ניסה לפגוע בכוחות. “ברמת הגדוד אנחנו בהפסקת אש תחת אש", הוא אומר, ומחדד כי אין מגבלות על פגיעה באויב כאשר הוא מזוהה.
ל׳ מתייחס גם לאיום הרחפנים, שמלווה את הלחימה באופן יומיומי: "אנחנו מגיעים למלחמה הזאת אחרי כמעט שלוש שנים מלחמה… וגם את הכטב״מים אנחנו ננצח". עם זאת, הוא מודה כי מדובר באמל״ח מאתגר: "ברמת הגדוד הוא מפתיע אותנו באופן יומיומי… אנחנו מתמודדים רק עם הבעיה של הרחפן שמועופף לנו מעל הראש". לדבריו, הפתרון אינו מיידי, ודורש שילוב של פעולות בשטח לצד פיתוחים רחבים יותר: "כמו כל בעיה מבצעית… צריך לפעול כדי לפתור את הדברים גם בשטח".
לצד התמונה המבצעית, עולה גם ממד נוסף, של שחיקה מתמשכת ושל הסתמכות על כוחות מילואים. אל״ם ב׳, מפקד החטיבה הצפונית 226, מדגיש את המחיר האנושי: “אתה רואה את כל המילואימניקים כאן… הם גיבורים ענקיים, באמת, הם והמשפחות שלהם”. לדבריו, לצד הלחימה נעשה מאמץ מתמשך לתמוך בכוחות ולרענן אותם, תוך הבנה כי מדובר במערכה ארוכה. “אנחנו נלחמים פה מלחמה שאנשים מבינים את הערך המאוד גבוה שלה”, הוא אומר.
לדבריו, גם האויב השתנה, לא בהכרח ברמת הנחישות, אלא בדפוסי הפעולה. “האויב כשאנחנו פוגעים בו הוא בורח… וגם כשהוא בורח פוגעים בו”, הוא מתאר. בקרבות הראשונים, שכללו התקדמות של כעשרה קילומטרים לאורך רצועת החוף, הופתע חיזבאללה “מהמהירות וגם מהעוצמה”, אך בהמשך נרשמו גם היתקלויות, כולל ירי נ״ט שגרם לנפגעים.
אלא שהרגע שמחדד יותר מכל את הפער בין הכותרת למציאות הגיע דווקא בסוף הסיור. בזמן שהכתבים והקצינים מסכמים את המצב, עולה חשש לאירוע “פטיש אוויר”, תגובה מיידית לאיום כטב״מים באזור. בתוך שניות, השטח שנראה קודם לכן יציב ומבוקר חוזר להיות זירת לחימה פוטנציאלית. זהו רגע שממחיש היטב את מה שאומרים המפקדים לכל אורך הדרך: הפסקת האש קיימת על הנייר, אך בשטח, האיום נוכח, והכוחות פועלים בתוכו.
השורה התחתונה שעולה מהסיור בראס ביאדה ברורה: צה״ל הצליח לבסס שליטה מבצעית עמוקה ולהרחיק את האיום הישיר מהגבול, אך המערכה רחוקה מסיום. האויב לא הוכרע, הוא משנה צורה. והלחימה, גם אם אינה נראית תמיד לעין, נמשכת בכל יום מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו