חיזבאללה עשוי לשגר נחילי רחפנים ללא מענה: בצה"ל מחפשים פתרונות באיחור

התרחבות איום רחפני הנפץ שמשגרים מחבלי חיזבאללה מעלה שאלות קשות בנוגע להיערכות ולמוכנות מערכת הביטחון.

למעשה, רחפני הנפץ, הן רחפני תקשורת והן רחפני סיב, כבר נצפו במלחמת רוסיה-אוקראינה, ואיש במערכת הביטחון אינו יכול לטעון כי לא הכיר את האיום או לא ידע על קיומו.

אלא שלפי בכיר המעורה בפרטים, למרות שהאיום היה מוכר, לא הושקע מאמץ מספק במציאת פתרון מבעוד מועד. רק כעת, לאחר שחיזבאללה הגביר את השימוש ברחפני הסיב, שנותרו עד כה ללא מענה מספק, מגביר משרד הביטחון את המאמצים למציאת פתרון.

עזרה נקודתית בשטח

נכון לעכשיו, המענה שבו מתמקדים הוא מענה טקטי לכל כוח. כזה שניתן להפיץ במהירות ובתפוצה רחבה לכל הכוחות הפועלים בלבנון.

הבעיה המרכזית נעוצה ברחפני הסיב, שקשה מאוד לגלותם: אל הרחפן מחובר סיב אופטי דק וכמעט בלתי נראה, שבקצהו מפעיל המנווט אותו אל המטרה. אורכו של הסיב יכול להגיע לקילומטרים רבים, ומכיוון שהרחפן אינו משדר, קשה מאוד לאתרו ולעקוב אחריו. קושי נוסף הוא כמובן יירוט הרחפן הקטן.

למרבה המזל, אומרים גורמי ביטחון, חיזבאללה עדיין מצוי בשלבי למידה בהפעלת רחפנים אלה. בעוד שבאוקראינה כבר נעשה שימוש בנחילי רחפנים מסוג זה, חיזבאללה מפעיל אותם לעת עתה באופן נקודתי, אם כי ההערכה היא שבעתיד יגיע גם לשם.

האפשרות המועדפת היא השמדת הרחפנים במחסנים או סיכול המפעילים, אך האתגר המרכזי הוא איתורם לפני השיגור, לצד מגבלות הפעולה מצפון לקו הצהוב.

לדברי גורמים במשרד הביטחון, אחד הפתרונות לגילוי הרחפנים הוא פריסה רחבה של מכ"מים קטנים סמוך לכוחות. מדובר במערכות טקטיות המוצבות על חצובות, שמטרתן להתריע מפני רחפנים ולהבחין בינם לבין ציפורים. עד כה סבלו המערכות מאמינות נמוכה יחסית והפיקו לא מעט התרעות שווא, אך כעת מתוכננת פריסה רחבה שלהן ככל הניתן.

לצד זאת, פועלות חברות נוספות לפיתוח מענים משלימים. כך, חברת TSG מפתחת בימים אלה מערכת מקיפה יותר לגילוי איומים, המבוססת על אינטגרציה בין סנסורים קיימים.

המערכת מאפשרת גילוי בשטחים רחבים, סנכרון בין מערכות שונות, מעקב אחר מטרות והתאמת אופן היירוט לאיום - בין היתר באמצעות מיירטי "כיפת ברזל", מערכות אחרות ואף רחפנים המיירטים רחפנים. המערכת צפויה להיות מוצגת בעוד מספר שבועות.

במקביל, משקיעה החברה גם בפיתוח פתרון ליירוט רחפנים באמצעות רשתות. במסגרת זו, רחפן גדול יחסית נושא על גבו מספר רשתות בגודל של 5 על 5 מטרים, אותן ניתן לשגר לטווח של כ-30 מטרים. הרשת נפרשת לעבר הרחפן, מסתבכת בו ומנטרלת אותו. לאחר השלמת המשימה, הרחפן המיירט חוזר לבסיס וניתן לציידו מחדש. יתרון מרכזי של שיטה זו הוא היעדר ראש נפץ, מה שמאפשר שימוש גם באזורים אורבניים.

במשרד הביטחון מעריכים כי בתוך מספר חודשים יוכלו רחפני היירוט הללו לספק מענה יעיל יותר. עד אז, צוידו הכוחות גם באמצעים נוספים, בהם קליעי "סמארט-שוטר" וכוונת "פגיון" המותקנת על רובה M4.

לאחר גילוי הרחפן, הלוחם מכוון אליו את הכוונת, והמערכת משגרת את הקליעים בעיתוי המתאים. עם זאת, במערכת הביטחון מדגישים כי אין מדובר במענה הרמטי.

בינתיים: רשתות מאולתרות

עד להבשלת כלל הפתרונות, נדרשים הכוחות בדרום לבנון להקפיד על משמעת מבצעית גבוהה ולהיעזר גם באמצעי מיגון פשוטים, כגון רשתות מאולתרות הנפרשות על כלי רכב ומספקות הגנה מפני פגיעה ישירה.

כך או אחרת, נדמה כי במערכת הביטחון התעוררו באיחור מסוים. במשרד הביטחון טוענים כי האיום לא הוזנח, אך מודים כי טרם נמצא לו פתרון מספק.

לצד זאת, ראוי לציין כי חרף שיגורם של יותר מ-2,000 כטב"מים על ידי איראן וחיזבאללה בשנה האחרונה, אף אחד מהם לא פגע באופן מדויק במטרתו. חלקם יורטו, ואחרים שובשו כך שלא הצליחו להשלים את משימתם. בנוסף, נרשמה התקדמות משמעותית בהתמודדות עם רחפני תקשורת.