בשבוע האחרון, נדמה שלא היה אדם בישראל שלא עסק ברחפנים על סיבים אופטיים של חיזבאללה, שהפכו לאיום מוחשי, מיידי ולמרבה הצער גם קטלני בדרום לבנון. שני חיילים ואזרח נהרגו מפגיעת רחפנים כאלה, לפחות 15 נפצעו, וגם בצה"ל הודו שנכון לעכשיו אין לבעיה פתרונות יעילים.
ועכשיו לחדשות הרעות: כבר כעת קיים איום גדול הרבה יותר, קשה עד בלתי אפשרי לסיכול בשלב ההפעלה, והוא מסכן כל אחד ואחת מאיתנו וכל מתקן בתוך המדינה. לאיום הזה קוראים הטסה באמצעות שימוש ברשת הסלולר, שבטכנולוגיה שכבר קיימת היום, מאפשרת להפעיל כטב"מים ורחפנים בגדלים שונים ממרחקים בלתי מוגבלים, באמינות גבוהה ובקלות רבה יחסית.
מדובר בקפיצת מדרגה, ואולי אפילו כמה מדרגות. כדי לסבר את האוזן: לפני שנתיים-שלוש עמדו בפני משגרי הכטב"מים שתי אפשרויות - להשתמש בתדרי רדיו לניהוג למרחק של קילומטרים בודדים, ושיגור שדומה לרקטה: "מכניסים נ"צ ומחכים לחדשות לשמוע אם פגע", כמו שמתאר זאת בכיר לשעבר במערכת הביטחון. עם פיתוח האפשרות להשתמש ברשת הסלולר, נכנסנו לעולם אחר לגמרי.
"בוא ניקח כטב"ם כמו שאהד־136", אומר ל"ישראל היום" בכיר ביטחוני לשעבר, המתמחה בכטב"מים. "מרכיבים עליו מודם עם כרטיס סים מקומי, ממש כמו שיש בטלפון, ואז אתה משתמש ברשת הסלולר של המדינה שבה אתה נמצא, או עובר בין מדינות ומתבצע ניוד (roaming). אתה מקבל שירות מרשת הסלולר של דור רביעי או חמישי, שזה יכול להיות ברוחב פס מאוד גדול ובזמן אמת. אז כמו שתנהלו שיחת וידאו בינלאומית בווטסאפ, למשל, כך מפעיל הכטב"ם יכול לקבל תמונה באיכות גבוהה מאוד ובזמן אמת מתוך המצלמה המותקנת על הרחפן או הכטב"ם. אין יותר עיכובים כמו בשימוש בלוויינים".
אלא שניהוג של כלי טיס כזה מחוץ לגבולות אל תוך הגבולות הוא רק מתווה אחד של האיום. סיכון נוסף, ואולי גבוה אף יותר בגלל הקושי בגילוי, הוא שניהוג באמצעות אינטרנט הוא רלוונטי לרחפני מרוץ, שבשעת החיבור של המפעיל כבר יהיו בתוך גבולות המדינה המותקפת. "אפשר לפעול בטכניקה הזו מכל מקום בכל מקום", אומר הבכיר. "המפעיל יכול לשבת בטהרן, וכל מה שהוא צריך שהסייען בבאר שבע, בתל אביב או בכל מקום אחר ידפיס או ירכוש רחפן ברשת ויתקין עליו מודם וכרטיס סים, וזהו - המפעיל בטהרן כבר יוכל לנהג אותו למשימות סיור.
"דמיין לך מה קורה אם האיראנים מרחפים חצי שעה מעל לקריה ומתעדים כל אדם במתחם. כל מה שצריך הוא מדפסת תלת־ממד ומודם סלולרי. ואם הסייען מחבר מטען נפץ - הוא גם לא צריך שיהיה גדול, משום שהדיוק יעשה את העבודה כשהמפעיל בטהרן יוביל את הרחפן ברמת דיוק של חלון בית מסוים או פתח של טנק".
לנווט מאלפי ק"מ
אם זה נשמע לכם דמיוני - אין זה כך עבור כל מי שעוקב אחרי מלחמת רוסיה־אוקראינה.
בואו נחזור לתחילת יוני בשנה שעברה, אל מבצע "קורי עכביש" שערכה אוקראינה בעומק שטח רוסיה. ארבעה בסיסים של חיל האוויר הרוסי עם מפציצים אסטרטגיים וארוכי טווח הותקפו במקביל, במרחקים של כ־700, 900, 2,000 ו־4,700 ק"מ מגבולות אוקראינה. זה היה שיאו של מבצע שקייב תכננה וביצעה במשך 18 חודשים, שבמהלכו הוברחו לרוסיה תחילה עשרות רחפני מרוץ, ובשלב השני - מעין מכולות עם גג נשלף שהרחפנים הוחבאו תחתיו.
נהגי משאיות שנשכרו לצורך העברת המכולות הסיעו את המבנים אל נקודות שהיו במרחק של טיסה קצרה מבסיסי חיל האוויר הרוסי, ובשעה היעודה גגות המכולות נפתחו ו־117 רחפנים המריאו אל מטרותיהם, נהוגים בידי מפעילים שישבו באותה עת במרחק של מאות או אלפי קילומטרים מהזירות. התוצאה: לפי ההערכה השמרנית ביותר, עשרה או 11 מפציצים אסטרטגיים הושמדו. לטענת נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, 34% מהמפציצים נושאי הטילים של רוסיה הושמדו. הנזק שנגרם נאמד ב־2 מיליארד דולר לפחות, אך הוא היה הרבה יותר מכלכלי: לפתע התברר שלעומק האסטרטגי האינסופי של רוסיה, שהיה לפנים תעודת הביטוח שלה, אין כל משמעות מול הטכנולוגיה החדשה.
"כלי טקטי כאיום אסטרטגי"
"בהינתן היכולת להתחבר לנהג דרך רשת הסלולר, רחפן שהוא כלי טקטי הופך לאיום אסטרטגי", מחדד הבכיר הביטחוני. "למעשה, הטכנולוגיה הזו מהווה שינוי פרדיגמטי. הרי כדי ליצור איום בתוך ישראל, אין צורך להטיס את האיום מבחוץ ולעבור את הגבול, שאליו ומעבר לו מביטות כל מערכות ההגנה. פה האיום הפוטנציאלי יכול כבר להימצא בתוך המדינה - רק צריך להתחבר אל הרחפן, ואפילו אי אפשר לגלות מי הפעיל אותו מרחוק. זה בסך הכל עוד מינוי ברשת הסלולר, ובארץ יש כ־15 מיליון כאלה. ומה נאמר על מדינה כמו ארה"ב, שיש בה מאות מיליונים?".
למעשה, האמריקנים כבר נדרכו במהלך מבצע "זעם אפי" בדיוק בשל חשש כזה. בתחילת מארס הזהירה הבולשת הפדרלית את המשטרה בקליפורניה על סכנה של שיגור רחפני נפץ מאוניית סוחר שהפליגה מול החוף המזרחי של ארה"ב. "קיבלנו מידע לא מאומת, שלפיו כבר בתחילת פברואר איראן שאפה לבצע מתקפת פתע נגד ארה"ב מכלי שיט בלתי מזוהה", נאמר בהתרעה שנחשפה ברשת ABC. "אין לנו מידע נוסף על עיתוי, שיטה, מטרה או האחראים לתקיפה".
אבל אם ארה"ב לא הותקפה לבסוף, זה לאו דווקא משום שלציר רוסיה־איראן אין את היכולת. יעידו על כך מופעי כטב"מים חשודים בכ־60 אירועים ברחבי אירופה בקיץ וסתיו אשתקד. רשויות דנמרק, גרמניה ובלגיה הפנו אצבע מאשימה כלפי רוסיה, אם כי לפי האתר dronewatch.eu, רק במיעוט המקרים הוכח ממש קשר לרוסיה. אבל היכולת להשתמש ברשת הסלולר לצורכי תקיפה בהחלט קיימת, ונמצאת בשימוש כבר מאז נובמבר 2023, אז התגלו בכטב"מים הרוסיים כרטיסי סים של ספקי סלולר אוקראיניים. יתרה מזו, ביולי אשתקד התגלו בכטב"מי גראן־2 (הגרסה הרוסית של שאהד־136) כרטיסי סים של ספקים מליטא ומפולין, מה שעורר חודשיים אחר כך שאלות אם חדירת הכטב"ם הרוסי לשטח פולין לא היתה מתוכננת היטב.
החשש: איראן כבר ניסתה
כך או כך, הרוסים משתמשים באופן מקיף בניהוג באמצעות אינטרנט בתקיפות נגד ערי אוקראינה - ומנגד, גם אצל האוקראינים חלק ניכר מההצלחה בתקיפות הרוסים, אם בשדה הקרב, אם בעורף המבצעי של הצבא ואם בפגיעות בתשתיות הנפט במרחק של מאות ולעיתים אלפי ק"מ, לא היה אפשרי בלי הניהוג על גבי רשת הסלולר.
האם היכולת הזו קיימת אצל האיראנים? סא"ל (מיל') אור הורביץ, היום עמית מחקר ב־JPPI (המכון למדיניות העם היהודי) ובעבר ראש ענף חיזבאללה באמ"ן, משוכנע שכן. "אנחנו יודעים שיש טכנולוגיה כזו בידי טהרן, כי יש שאהדים משודרגים", הוא אומר ל"ישראל היום". "יתרה מזו, לא מן הנמנע שאיראן כבר הפעילה את הטכנולוגיה הזו נגד מטוס הביון האמריקני בסעודיה. אופי הפגיעה, על הדיוק הרב שלה והיקף ההרס המוגבל, מרמז על כך. כי גם מטען בגודל של רימון, אם הוא פוגע במכל דלק, יגרום לנזק מספיק. זה אפשרי עם ניהוג מדויק. עכשיו גם יש חשד שהטכנולוגיה נמצאת גם אצל חיזבאללה. זו רק שאלה של זמן עד שיהיה האירוע הבא".
"אם לרוסים יש את היכולת הזו - אז בוודאות יש אותה גם לאיראנים", מסכים הבכיר הביטחוני לשעבר, "ואז הזליגה לחיזבאללה לא מסובכת בכלל. כמו שהיינו מופתעים בשבוע האחרון מסיב אופטי, אני מקווה שלא ידברו בעוד שבוע על רחפנים שנהוגים בסלולר".
כמו שכבר אפשר להבין, הסיב האופטי, שלפי שעה לצה"ל אין פתרונות מערכתיים נגדו, נשמע זניח יחסית למה שעלולים לחולל רחפנים שהקומוניקציה איתם היא דרך רשת הסלולר. "הסיב יכול להימתח לכמה קילומטרים, אף שבאוקראינה ראינו גם סיבים באורך של עשרות", אומר הורביץ. "מדרום לבנון, רחפן על סיב אופטי לא יכול להגיע לקריה, גם בגלל תוואי השטח, שבו הסיב יכול להסתבך, וגם כי משקל הגליל משפיע על המרחק המבצעי. כל זה לא רלוונטי לרחפן שפועל על האינטרנט, והוא כבר סיכון אסטרטגי שאינו מתרחש על הגבול, אלא מכוון לבטן הרכה של ישראל".
בכל מקום, כל הזמן
איך מתמודדים עם האיום הזה? לפי שעה, יש עוד פחות פתרונות מאשר לאיום הרחפנים המחוברים לסיבים. באוקראינה, שירות הביטחון (SBU) מנסה לצוד סוכנים או סייענים של הרוסים, שמנסים להעביר כרטיסי סים - כלומר, הסיכול מתרחש הרבה לפני ההמראה של הרחפן. ברוסיה, מאז הקיץ האחרון החלו לנתק את האינטרנט הסלולרי בערים רבות, וגם אז - בהצלחה צנועה ביותר. אך אפילו הפתרון החלקי הזה פוגע ברוסים עצמם: ללא האינטרנט נפגעת התקשורת עם שירותי ההצלה, וגם בצבא מתלוננים שוב ושוב על החסימות. "בכלל, אי אפשר להפיל את רשת הסלולר - תחשבו על כל ההשלכות של הצעד", אומר הורביץ. "בדמוקרטיות חופשיות אי אפשר לכבות את האינטרנט".
עכשיו, כטב"מים נהוגים דרך חיבור לרשתות סלולר אפשר לזהות מחוץ לגבולות וליירט. גם רחפן, אף שהוא טס בגובה נמוך אך מגיע מחוץ לגבולות, אפשר ליירט אם נצפה בזמן. "אבל מה לעשות עם רחפן שממריא, נניח, בלב תל אביב?", הבכיר מחדד את הבעיה. "אין מכ"ם שמסתכל על רום קרוב לקרקע (רוק"ק), וגם אם היה, זה בלתי אפשרי בגלל כל הבניינים. אין רדארים בתוך המדינה, כך שכרגע אנחנו לא מכירים פתרונות".
בעקבות הפתרון
אי אפשר לומר שהסכנה הזו אינה מוכרת בעולם. באיחוד האירופי מדברים על חיפוש פתרונות לסוגיה, ובארה"ב יש כוח משימה (GIATF-401) שעוסק במענה לאיום הזה. בזירת הטכנולוגיה של חטיבת המחקר באמ"ן אמורים להכיר את האיום וצריכים לטפל בו, אבל הן הורביץ והן הבכיר שהסכים לדבר עם "ישראל היום" בעילום שם סבורים שאין מספיק מודעות לגודל האיום.
"בצבא מתארגנים לאט מאוד", מציין הורביץ. "ראינו את ההפתעה מטילי נ"ט ל־8 ק"מ, ידענו על מנהרות התקפיות, ואז, בצוק איתן, גילינו את המגבלות. אין ספק שהופתענו מהיקף המטרו בעזה, אף שלא היתה כל סיבה להיות מופתעים. אבל זה כן סימפטום מאוד אנושי ומאוד צבאי.
"כאן אנחנו מדברים על התפתחות דרמטית, שאפשר להשוות לתחילת עידן הרקטות, לפני כ־20 שנה. אך הפעם אלה אינן רקטות, אלא כלים שיכולים לפגוע בדיוק של 12 ספרות. זו יכולת מעצמתית שנרכשת על ידי שחקנים שאינם מעצמות. אם ישראל התגאתה בכך שהיא יכולה להשחיל טיל לחלון של דירה נתונה, אז הטכנולוגיה החדשה משווה בין היכולות. זו פרוליפרציה של דיוק על סטרואידים - תחילתה ברוסיה, שאחר כך עוברת לאיראן, וממנה לחות'ים ולחיזבאללה. מדובר ברמת דיוק שהיא הרבה מעבר לקו אדום, גם בגלל פשטות הרכישה הנמוכה לאין שיעור והקושי הרב בגילוי. זה גם כלי אידיאלי למלחמת צללים נגדנו, שכן אי אפשר לדעת מי מפעיל את הכלי מרחוק. אפשר להתנחם בכך שלא נמצאה דרך לשים טונה של חומר נפץ על כטב"ם, אבל היכולת לשים מטען עוברת לכל אחד מהשחקנים, גם לסמי־מדינתיים כמו חמאס או חיזבאללה, ואפילו לטרוריסטים 'קלאסיים'. אין שום דבר מגביל. כל מה שצריך זה רצון, מוטיבציה וההבנה שזה אפשרי.
"הגרוע מכל - כשל הדמיון"
"ראינו את 'קורי עכביש'. התרשמנו. האם המערכת שלנו שואלת למה שלנו לא יעשו כזה? אני לא רוצה לתת רעיונות לאויב, אבל הטכנולוגיה כבר בחוץ, ואני כן רוצה, כאזרח, להיות בטוח שהמערכת מבינה את גודל האיום האסטרטגי. הוא לא מתהווה, אלא כבר קורה. המערכת עובדת על המענה עכשיו, ולא בעוד שנה-שנתיים, אחרי שיקרו אירועים, חלילה. אנחנו מתמודדים עם האיום הזה בשעה שיש משבר ביחסים עם אוקראינה. אני חושב שחלק מהאיוולת האסטרטגית היא העובדה שלא חיבקנו חזק את אוקראינה, שהופכת בעצם למעצמת המעופפים החשובה בעולם.
"בכל אופן, הדבר הגרוע מכל הוא כשל הדמיון. אסור שניפול במחשבה שרק משום שלא דמיינו את האיום, לא נטפל בו. אסור שניפול במה שנפלנו בו ב־7 באוקטובר. מערכות נוטות להחמיץ איך נראית ההפתעה הבאה. עכשיו זה מול העיניים שלנו, ואני מקווה שלא נעצום אותן".
הבכיר הביטחוני מזכיר שבישראל מכירים כבר שנתיים את איום הרחפנים על סיבים, "ולצערנו, עדיין היינו מופתעים", לדבריו. "מה שקורה עם האפשרויות שגלומות בניהוג באמצעות רשת הסלולר הוא שינוי פרדיגמטי, ואנחנו עדיין חושבים במושגים של גבול ושל איום שיכול לבוא רק מבחוץ. אם איראן או חיזבאללה יצליחו להביא אותנו למצב שבו אנחנו נאלצים להפיל את האינטרנט הסלולרי - כבר בכך הם יוכלו לרשום לעצמם ניצחון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו