סמל ליאם בן חמו מהרצליה, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, שנהרג מפגיעת רחפן נפץ בדרום לבנון, הובא הבוקר (שישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. באירוע בו נפל בן חמו ז"ל נפצע לוחם נוסף באורח בינוני ופונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.
"אני לא יודעת להיפרד, חלק מהלב שלי מתנתק ממני כעת ואני לא יודעת אם אפשר להחזיר אותו", ספדה לו גלית, אמו. "אני לא מעכלת ולא רוצה לעכל ומאחלת שהקדוש ברוך הוא ייתן לי כוחות ויחזיק אותנו כמשפחה. אני עדיין לא נפרדת, אני מחכה שתצא מלבנון ואני אכין לך את האוכל שאתה אוהב. סליחה ומחילה אם פגעתי בך״.
האב משה: ״ליאם, האהבה שלי בלב, אני לא יכול להיפרד. סליחה שלא שמרתי עלייך כמו שצריך. תנוח על משכבך בשלום״.
האחות דניאלה: "אחי הגדול, הותרת אחרייך משפחה ענקית של חברים וחברות. כל האנשים האלו שהגיעו לפה הגיעו בשבילך, לתת לך כבוד. כל השנים האלו היית שם בשבילי ובשביל קורן וסבא וסבתא וכל החברים, ואף אחד לא השארת מאחור. עכשיו אנחנו לא משאירים אותך לבד״.
חברי הילדות של ליאם, איתי, אורי, עמית ועילאי ספדו: ״איך אפשר לדבר עלייך בלשון עבר? תודה לאל שנתן לנו להכיר אותך. כבר ביום הראשון של כיתה א' לא יכולנו לפספס את העיניים שלך שלא יכלו לפגוע בזבוב.
"אי אפשר לשכוח את הטיול לרודוס ולברצלונה והדאגות היחידות היו לאיזה קזינו נלך וכמה נפסיד. לפני חודש נכנסת פעם ראשונה ללבנון. כולם דאגו, אבל אתה אמרת שהכל בסדר. רק יצאת ואתה כבר רצית לחזור. ענית שאם אתה לא תעשה את זה, אף אחד לא יעשה.
"כל כך רצית להגיע לגולני, איך שמחת להגיע לפלוגה ב׳ שאליה רצית להשתייך. ליאם אח שלנו היקר, השארת אותנו עם פצע גדול בלב שלא יתאחה לעולם. שום דבר לא יהיה דומה בלעדייך. אנחנו מבטיחים לך שכולם יידעו מי היית. לנצח ליאם בן חמו״.
המחנך בבית הספר, ליאור: "היית חלק מחבורה תוססת שאהבת אותם אהבת נפש והם אהבו אותך ללא תנאים, היית עמוד התווך שלהם. גויסת עם כל כך הרבה רעל בעיניים, שבסוף הקורס המפקד נתן לך את הכומתה שלו. בזכותך אנחנו יכולים ללכת היום לקניון, לקנות פרחים לשבת עם המשפחה. לא כל התלמידים נשארים למורה בלב, אתה לעד תישאר״.
מוקדם יותר, אורית עדני, שהייתה מורתו של בן חמו ואימו של סרן אילי עדני שנהרג ב-7 באוקטובר, ספדה לו בראיון בגל"צ: "חבל שאנחנו משלמים בחייהם של הצעירים שרק רוצים להגן על המדינה. אני מתארגנת ללוויה של תלמיד שלי, שעד לא מזמן ישב בכיתה ושאל - 'אפשר לשחק כדורגל היום?'".
נהוראי תורג'מן, חברו הקרוב, סיפר: "הוא היה בן אדם שאי אפשר לתאר במילים. כשהיינו בלבנון הוא לא היה מוכן לקחת אוכל עד שכולם יאכלו. תמיד עשינו שמירות יחד. היה לו חיוך שכבש את כולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו