עם ההודעה על המינוי של ציפי חוטובלי לשרת ההסברה, ראוי לשנות גם את שמו של המשרד. הסברה היא מושג אנכרוניסטי שאבד עליו הכלח במלחמה. נדמה כי ישראל נדרשת לעמוד באמות מידה מוסריות, משפטיות והומניסטיות שאינן מיושמות באופן עקבי כלפי אף מדינה אחרת.
הדרישה הזו אינה רק בלתי מאוזנת, אלא גם משקפת כשל עמוק בתפיסת ההומניזם האירופי עצמו. אירופה, שרואה עצמה כמובילת ערכי הנאורות, לא השלימה בפועל מהפכה מחשבתית של ממש; במקום זאת, היא החליפה את הדוגמטיות הדתית של ימי הביניים בדוגמטיות חדשה וסובייקטיביות מתמשכת, שבה האמת אינה עוד עניין של עובדות אלא של פרשנות ותודעה.
"אמת לשעתה", מונח חדשני שטבע בית המשפט העליון הישראלי שאימץ בחום תפיסות פרוגרסיביות אירופאיות, תופס זה מכבר מקום של כבוד בשורה הראשונה והמכובדת של אקסיומות ופרדיגמות.
מתוך “אמת” נזילה זו צמחו לאורך ההיסטוריה האירופית לא מעט אסונות, והיהודים שוב ושוב היו הקורבנות הראשונים. לכן, כאשר השיח הבינלאומי העכשווי מתמקד בישראל - תוך שימוש בז’רגון מוסרי לעיתים חלול ועטיפה מילולית תוקפנית - יש לראות בכך לא בהכרח ביקורת לגיטימית, אלא גם המשך של דפוס היסטורי עמוק יותר.
שדה הקרב עבר אל האלגוריתם
בהקשר הזה, ברור כי ישראל אינה יכולה עוד להסתפק בפרדיגמות הישנות של "הסברה", או בגישה אפולוגטית. בעידן הבינה המלאכותית והרשתות החברתיות, שדה הקרב המרכזי עבר אל המרחב התודעתי אל "הקרב על האלגוריתם". המציאות אינה מתעצבת עוד רק באמצעות עובדות, אלא דרך הפצתן, עיצובן והדהודן בתוך מערכות דיגיטליות מורכבות.
לפיכך, נדרש שינוי תפיסתי. מעבר מדיפלומטיה מסורתית למודל של יצירת מרחב תודעתי, בדומה לאופן שבו חברות חדשנות גלובליות בונות נרטיב סביב מוצריהן בשווקים רוויים. ישראל, כמדינת סטארט־אפ בעלת יתרון מובהק ביצירתיות ובטכנולוגיה, מצוידת היטב להוביל מהלך כזה.
עליה לפעול באופן מתוחכם ורב־שכבתי, לחדור לשכבות עומק של דעת הקהל, ולבנות תהליכים אורגניים "מלמטה למעלה" של השפעה. אם ישראל תמשיך לפעול בזירת התודעה באמצעות כלים הסברתים או דיפלומטיים מסורתיים בלבד, היא פשוט תפסיד למי שכבר מבין שמדובר בשוק תחרותי, רווי ורב-ערוצי. האנלוגיה המדויקת יותר היא זו של סטארט־אפ דיסרפטיבי, הנכנס לשוק שמרני ומאתגר את חוקיו מבפנים.
מי שמייצר תוכן – מכתיב את הנראות
ישראל נדרשת לעבור מחשיבה של "הסברה" למודל של התאמה עמוקה בין המסר לבין הפסיכולוגיה, ההרגלים והאלגוריתמים של קהלי היעד. המשמעות של "השתלטות על האלגוריתם” אינה טכנית בלבד; היא אסטרטגית. האלגוריתמים של הפלטפורמות מתגמלים רגש, מעורבות, קצב ויכולת ויראלית. מי שמבין כיצד לייצר תוכן שמניע אינטראקציה, בונה קהילות ומפעיל רשתות השפעה מבוזרות למעשה מכתיב את הנראות, סדר היום והתודעה.
כאן טמון יתרונה היחסי של ישראל: אקוסיסטם של חדשנות, מומחיות ב-AI, סייבר ויכולת מוכחת לפרוץ שווקים רוויים באמצעות חשיבה לא ליניארית. אך יתרון פוטנציאלי אינו ממומש ללא הקצאת משאבים, בניית תשתיות וגיוס ההון האנושי המתאים מפתחים, אנליסטים, יוצרים ואסטרטגים שיפעלו יחד כיחידת חדשנות אחת. בסופו של דבר, כפי שכל יזם יודע: לא המוצר הטוב ביותר מנצח אלא זה שמצליח לחדור לשוק, לעצב ביקוש ולשלוט בנרטיב שסביבו.
במקום להסתמך על מערכות דיפלומטיות אנכרוניסטיות כבדות ואיטיות, יש להשקיע בזיהוי וטיפוח של מוקדי השפעה עתידיים קהילות, יוצרים ומשפיענים. בעולם שבו משפיען אחד בעל מיליון עוקבים עשוי לעצב תודעה ציבורית יותר מאלף שגרירים, הכוח עבר מידי הממסד אל הרשתות הדינמיות של התודעה הקולקטיבית.
זהו תהליך ארוך, מורכב ורב־משאבים אך כזה התואם את רוח הזמן ואת יתרונותיה היחסיים של ישראל. "מי שאינו שולט בנרטיב נשלט על ידו; ומי שמפסיד את הקרב על התודעה, מפסיד לבסוף גם את הקרב על המציאות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו