הקצין נהרג בקרב - ההורים חולמים להקים מצפה

סרן עמית חיות ז"ל. צילום: .

סרן (מיל') עמית חיות ז"ל לא היה רק לוחם שנפל בקרב, אלא אדם שהגדיר מחדש מהי אחריות לאחרים בתוך מציאות מורכבת. מי שהכיר אותו מתקשה לתאר אותו רק דרך רגע מותו, שכן סיפורו מתחיל הרבה קודם - באופן שבו חי ובבחירות הקטנות שעשה מדי יום.

עמית נולד ב-20 בפברואר 1995 בחיפה, בן הזקונים מבין ארבעה אחים. במשפחה מתארים אדם "צנוע ועניו מאין כמותו, איש חסד וירא שמיים", לצד מי ש"האיר כל חדר שאליו נכנס ובלט בכל מסגרת שבה היה".

פרופ' דני רז דיקן הפקולטה למדעי המחשב ע"ש טאוב (מימין) עם ציפורה ויהושע חיות, הוריו של עמית ז"ל, צילום: ניצן זר

כבר מגיל צעיר בלט ביכולתו לראות אנשים לעומק. "אצל עמית, כל אחד הרגיש שהוא חשוב", אומר אחיו דביר חיות, "הוא ידע לתת תחושה אמיתית של מקום, דרך מה שעשה ביומיום".

הנתינה עבורו לא הייתה פעולה יוצאת דופן, אלא דרך חיים. "הרבה מהדברים גילינו רק אחרי", מספרת אמו, ציפי חיות, "הוא לא סיפר - הוא פשוט עשה בשקט".

עמית התגייס לגולני, יצא לקורס קצינים ושירת כמפקד מחלקה בנח"ל. גם במילואים המשיך לקחת תפקידים משמעותיים מתוך תחושת שליחות. במקביל, סיים בהצטיינות לימודים בטכניון במדעי המחשב ובמתמטיקה, ועבד במחלקת הארכיטקטורה של NVIDIA.

עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023 חזר לשירות מילואים ושירת כמעט ברצף. הוא דחה גם תוכניות אישיות, בהן טיול לסרי לנקה. "היה ברור לו איפה הוא צריך להיות", אומרים בני המשפחה.

ב-26 באוקטובר 2024, במהלך לחימה בדרום לבנון, הוביל את חייליו לטיהור מבנה בכפר עייתרון - זירה שבה נפגעו לוחמים. הוא נכנס ראשון והוביל את הכוח תחת אש כבדה, ובמהלך הקרב נהרג.

"זו הייתה המשכיות", אומר דביר, "תמיד לקחת אחריות, תמיד להיות שם עבור אחרים". גם בתוך הלחימה, מספרת אמו, הוא חשב קודם על חייליו: "גם כשהיה בסכנה, הוא חיפש איך להקל על אחרים".

סרן (מיל׳) עמית חיות ז"ל, צילום: .

רק לאחר נפילתו נחשף היקף המעשים שעשה לאורך השנים - עזרה שקטה, תמיכה ואכפתיות שלא ביקשה הכרה. "אנשים התחילו לפנות ולספר", אומרת ציפי, "ופתאום הבנו כמה הוא היה שם עבור אחרים".

עמית חתם על כרטיס אדי, ולאחר נפילתו משפחתו בחרה לממש את רצונו. "זו צוואה שמתכתבת בדיוק עם מי שהוא היה - נתינה לאחר, בלי תנאים".

מתוך הרצון להמשיך את הדרך הזו, פועלת המשפחה להקים מצפה לזכרו בגן נחום, סמוך לבית שבו גדל, מול נוף מפרץ חיפה שהיה חלק בלתי נפרד מחייו. המצפה מתוכנן להיות מקום פתוח לקהילה - מרחב לעצור, להתבונן ולהתחבר.

"אני רוצה שאנשים שיגיעו לשם ירגישו אותו", אומרת ציפי, "לא רק איך הוא נפל, אלא איך הוא חי".

גם דביר מוסיף: "זה מקום שיזכיר שאפשר לבחור לראות אחרים, כמו שהוא בחר".

כך, גם לאחר מותו, סיפורו של עמית חיות ממשיך להיכתב - דרך החיים שחי והבחירות שעשה.