"צה"ל לא הגיע לליטני. תבהירו את זה", מבקש אחד הקצינים שליווה אותנו בכניסה ראשונה של כלי תקשורת ללבנון אחרי מבצע "כתר הארי". "הגענו לליטני אולי רק במשגב עם. כאן אנחנו רחוקים 17 ק"מ מהליטני. אבל אנחנו חזקים ונגיע בכל פעם שנידרש להגן על תושבי הצפון".
בצה"ל מבינים כי הפסקת האש, שנכפתה עליהם, מחייבת להסביר לתושבי הצפון את משמעות הנוכחות בתוך לבנון, כשברקע החשש שגם אם הפסקת האש תימשך, שעון החול לסבב הבא כבר התהפך. למרות שהכוחות מתארים כי השיגו את מטרות הלחימה שהוצבו להם, קיימות תוכניות להמשך להעמקת השליטה בדרום לבנון עד לליטני ואף מעבר לכך, בדגש על הגזרה המזרחית.
הדרך לעייתא א-שעב בגזרה המערבית קצרה. האירוניה בולטת כשנכנסים ללבנון דרך נקודה 105, עיקול החטיפה שממנו נחטפו ביולי 2006 אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל. כ-600 מטרים של נסיעה ברכב "איתן" ואנחנו בעייתא א-שעב.
חוזרים לנקודת החטיפה ב-2006
האירוניה מתעצמת כשמגיעים לבית מג"ד נח"ל. מח"ט הנח"ל, אל"מ אריק מויאל, מצביע ואומר: "כאן, מהבית הזה, ב-2006 ישבה חוליית הפיקוד הקדמי של חיזבאללה שפיקדה על החטיפה. לדעתי עימאד מורנייה היה כאן. מכאן הם יצאו דרומה וחטפו בעיקול 105. מכאן הם ניהלו את המבצע ואנחנו היום כאן".
בכפר עייתא א-שעב מרבית הבתים הרוסים, חלקם הגדול נהרס כבר במבצע "חיצי הצפון". חטיבות הנח"ל והשריון 401 מאוגדה 162 נלחמו בגזרה והגיעו עד בית ליף ושרף, מרחק של כעשרה קילומטרים משתולה וזרעית. מולנו ניצבים בתי הכפר הנוצרי דבל, אליו לא נכנסו כוחות צה"ל.
במהלך "כתר הארי" נלחמו לוחמי האוגדה מול עשרות מחבלים, שפעלו בחוליות קטנות של שניים עד ארבעה. עיקר האש שהומטרה על הכוחות הייתה מרחוק: טילי נ"ט, רחפני נפץ ורקטות.
האיום שמשנה את כללי המשחק
בצה"ל מזהים כי האיום המרכזי הוא רחפני הנפץ, בשל הקושי באיתורם, במיוחד כאשר הם מחוברים בכבל אופטי ויכולים להגיע למרחקים גדולים מבלי להתגלות.
לצד זאת, בצה"ל מדגישים כי כוחות אוגדה 162 ממשיכים בפעילות התקפית בדרום לבנון, דרומית לקו ההגנה הקדמי, במטרה להסיר איום ישיר על יישובי הצפון. עד כה חוסלו יותר מ-250 מחבלים, הושמדו יותר מ-405 תשתיות טרור ואותרו למעלה מ-1,000 פרטי אמצעי לחימה במרחב.
החיילים בשטח מספרים כי העייפות שיחקה תפקיד. אחד הקצינים אומר כי אם המלחמה הייתה נמשכת, היה נשאר רק עם חיילי הסדיר, לאחר שחיילי המילואים שהו בשטח כ-100 ימים עוד לפני המבצע. לוחמי אוגדה 162 פעלו בשטחים סבוכים, הגיעו לתשתיות תת-קרקע, תפסו אמצעי לחימה וחיסלו מחבלים רבים, גם במוקדים מהם שוגרו רקטות לעבר היישובים.
בין הפסקת אש ללחימה בשטח
אל"מ מויאל מסכם: "הגענו למקומות שבהם רצינו להיות. כבשנו את הכפרים שרצינו לכבוש, אבל יש עוד מלאכה ארוכה. הפסקת האש התקבלה בדיוק כשהיינו בקווים שרצינו להיות. ביום רגיל לא היינו מעיזים להוציא את הראש, היו כאן רחפני נפץ וטילי נ"ט מרחוק. כמו שאנחנו מסתובבים כאן עכשיו צריך לתחזק את זה. כשיחליטו שנצא, נצא. אני מקווה שהמציאות שאין כאן אוכלוסייה שיעית, ושהכפרים מושמדים מבחינת התשתית הצבאית, תחזיק לאורך זמן".
גם בתקופת הפסקת האש ממשיכים הכוחות לפעול בשטח. "חלק מהמחבלים מנותקי קשר ומסתתרים", אומר קצין באוגדה. "הם לא יוצאים להילחם עד שלא דורכים עליהם. המפקדים שלהם יושבים עשרות קילומטרים מאחוריהם. אנחנו עוברים בית בית ומנטרלים את כל התשתיות שלהם".
בסרטונים שהגיעו לידי צה"ל מכיבוש מתחמי לחימה, נראים ילדים-מחבלים בתוך מתחמים תת-קרקעיים, כשהם מקדשים את המוות. המתחמים נועדו בעיקר לשהייה ולהפתעת כוחות צה"ל. ההערכה בצה"ל היא כי מאז מבצע "חיצי הצפון" נותרו בדרום לבנון מחבלים מעטים, ורק כאשר בחיזבאללה הבינו כי ישראל יוצאת למבצע "שאגת הארי", הוזרמו כוחות נוספים לאזור.
בשונה מ"חיצי הצפון", בצה"ל אומרים כי הפעם הגישה שונה. חיזבאללה ניסה לפעול בקווים עמוקים יותר ולהעביר אמצעי לחימה במהירות, אך התקשה לפגוע בכוחות. "הם היו פחות מאורגנים ופעלו בחוליות קטנות", אומר קצין באוגדה. "פגענו במשגרים מיד עם השיגור. השמדנו חוליות נ"ט וחוליות תצפית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו