"האמנו, בחרנו - ועכשיו מרגישים בגידה": השבר העמוק של תושבי הצפון

ביום שישי בחצות, לאחר יותר מחודש של לחימה עצימה מול חיזבאללה, נכנסה לתוקפה הפסקת האש בצפון. על פני השטח, נדמה כי החיים חוזרים למסלולם: הגליל מתמלא מחדש במבקרים, הפקקים המוכרים חזרו לכבישי הצפון, והתושבים יוצאים מהבתים בניסיון לנשום לרווחה אחרי תקופה ארוכה של אזעקות וירי בלתי פוסק.

אך מתחת לפני השטח, התמונה מורכבת בהרבה. לצד ההקלה הזמנית, מרחפת תחושת חוסר ודאות עמוקה. רבים מהתושבים אינם חווים את המהלך כסיום המערכה, אלא כהפוגה קצרה ומלאכותית שמייצרת אשליה של שקט, בזמן שהקרקע כבר מוכנה לסבב הבא. האכזבה בצפון מורגשת היטב; התחושה הרווחת היא שהשקט הנוכחי שברירי, וכי המציאות הביטחונית המורכבת לא קיבלה מענה אמיתי וארוך טווח.

"מלחמות לא מנהלים בפרקים"

מוניב פארס, בעל קונדיטוריה מחורפיש, מבטא את התסכול הקשה: ״הפסקת אש? מבחינתנו זו לא יותר מהזמנה לסיבוב הבא. זה לא פתרון, זו דחייה. תושבי הצפון לא מוכנים יותר להיות שפני הניסיון של מדיניות כושלת".

פארס מתאר מציאות של חודש וחצי בתוך המקלטים, ללא מסגרות חינוך או שגרה בסיסית. "אנחנו צמודי גדר, בקו האש. ואז מודיעים על הפסקת אש ואנחנו בכלל לא יודעים מה המשמעות. כבר היינו בסרט הזה יותר מדי פעמים. אם כבר יוצאים למלחמה – צריך להכריע. מלחמות לא מנהלים בפרקים, זו לא סדרת טלוויזיה".

מעבר לביטחון, פארס מתריע על קריסה כלכלית: "עסקים קורסים, הממשלה מתעלמת. מדברים על פיצויים ותקציבי שיקום של מאות מיליונים, אבל בשטח לא רואים שקל. יש כאן כעס גדול, אבל יותר מזה זו תחושה של הפקרות. השאלה הגדולה היא ממה נתפרנס מחר?״.

שחיקת האמון: "הכול פוליטיקה"

גם בנהריה התחושות דומות. איתי נחום, בעל מוסך תושב העיר, מספר על תחושת החמצה כבדה: ״בתוך כל הרעש של הפסקת האש, נשארת שאלה אחת פשוטה: לאן זה הולך מכאן? מה יבטיח שבפעם הבאה לא נמצא את עצמנו שוב באותו פחד? מהזווית שלנו בשטח, אין ודאות ואין אמון".

נחום מתאר פגיעה נפשית עמוקה בתושבים ובילדים: "הפוסט-טראומה הולכת ומעמיקה. ילדים גדלים לתוך חרדה, ויותר אנשים שוקלים לעזוב הכל. אין תחושה של הכרעה, רק דחייה. תסתכלו בתגובות ברשתות – אנשים שכתבו על ראש הממשלה 'האמנו בך' אומרים היום 'איבדת את הקול שלי'. זה לא מגיע משנאה, זה מגיע מאכזבה עמוקה ותחושת בגידה".

לדבריו, האמון בהנהגה נשחק עד דק. "פעם כשהייתי שומע את ראש הממשלה מדבר, הייתי עוצר הכל ומקשיב. היום זה נשמע כמו גיבובי מילים באוויר. כשאתה רואה איך בצד השני מתארגנים מחדש ואף אחד לא באמת עוצר את זה, אתה מבין ששום דבר מהותי לא השתנה. נופל האסימון שהכל פוליטיקה – וזה שובר".